בתקופה של בלבול וחוסר וודאות נפלת עליי.

אולי לא תאהב את המנוח הזה "מז"א נפלתי עלייך ? ככה את מגדירה את זה ? " תטיח בי ושמץ של עלבון ירמז ממילותיך ואני בתגובה אנשק את שפתייך הדקיקות, בניסיון להרגיע אותך. לפעמים זה עובד, לפעמים לא. 

עבר על כוחותיי סופ"ש לא קל בכלל.

אחר תקופה ארוכה שלא הייתי חולה נפל עליי צינון כבד.

כזה שכל השרירים והעצמות כאובים ושרובצת חולשה נוראית שלא מאפשרת לקום מהמיטה. שלא נדבר על הגרון, ששבק חיים וכל ניסיון לדבר כאב.

ובלילה ההוא, שהשעה כבר מאוחרת, שאוזניי כאובות כל כך והשיעול הכבד לא פוסק, אתה שוכב לצידי, מביט בי ואני יודעת שאתה לא תרשה לעצמך להירדם עד שתראה את עיניי נעצמות ושאפול לשינה עמוקה. תלטף את שיערותיי ותעביר יד רכה על פניי.

והרגע הזה, שנמשך כמה דקות ארוכות, הרגיש כמו חלום אך בו זמנית כל כך אמיתי. 

והלשון שלי זעקה, כי ברגעים אלו ממש הרגשתי איך הלב שלי מתחמם, בתחושה שהמון זמן לא חשתי בה.

כל כך זעקה, אבל נותקה שותקת לאור השיעול הרצחני שלא הותיר בפי יכולת לעשות שום דבר אחר.

ואני עוצמת את עיניי ומנסה להרגיע את עצמי שמחר זה יעבור אך פוקחת את עיניי בשנית, להביט בך עוד קצת, ורואה איך אתה מביט בי.

ללא מילים, בתחושה אישית שלי, המבטים החולפים בנינו מעביריםאת התחושות שעוברות עלינו באותו הרגע.

הכל כל כך אמיתי, זועק, כנה ועוצמתי.

ומבלי שבכלל תוציא הגה אני יודעת מה שפתייך החתומות אומרות 

ומקווה שאתה מצליח לקרוא גם שפתותיי שלי.