2019 הגיעה אלינו, שנה חדשה ותמיד אנחנו מאחלים לכולנו שהשנה שנכנסה תהיה טובה יותר מהקודמת לה.

2018 הייתה שנה של הגשמת החלום הגדול- הטיול הגדול- שלימד אותי מלא על עצמי ועל העולם הזה. 

ללא ספק לחזור אחרי טיול של 7 וחצי חודשים זה מפחיד, מבלבל וטמון בתוכו הרבה חוסר אונים.

לא חסר האנשים שחוזרים מהטיול ויודעים בדיוק מה הם רוצים לעשות, אם זה ללמוד, אם זה לטוס בשנית, אם זה הג'וב החלומות שחיכה להם,

אבל גם קיימים האנשים, כמוני, שלא ממש יודעים מה הכיוון שלהם בחיים ומתחילים לחפש אותו. 

אף אחד לא אמר שזה יהיה קל, והדיבור על החזרה לארץ תמיד היה זרוק באוויר בהוסטלים ההם אך אף אחד לא באמת לקח אותו ברצינות, ופשוט זרמנו.

אז חזרתי לארץ לפני 5 חודשים, מרוגשת ומחוייכת לראות את כל מי שכבר חזר ואת המשפחה והאנשים שלא ראיתי כמה חודשים. 

החודש הראשון היה חודש של התרגשות והתחושה שאני עוד בטיול הייתה טמונה עמוק בפנים. אך אט אט התחושה החלה להתפוגג, וההבנה שאני בארץ ושאני צריכה להתחיל לעשות משהו החלה לחלחל יותר ויותר.

חזרתי למלצר ושנאתי את העבודה הזאת. זה לא שאני לא אוהבת לשרת אנשים, אני די טובה בזה, אבל המקומות עבודה היו עם ניהול מתחת לכל ביקורת. אז נשכתי שפתיים קצת, וחיפשתי במקביל עבודות אחרות וקרה מצב שפשוט לא הסכמתי יותר להתנהגות הזאת אז התפטרתי. 

תמיד החזקתי במקומות העבודה שהיו לי (אני עובדת מגיל 16 ושמרתי על מקומות העבודה שלי באותו הזמן בקפידה) ופתאום אחרי הטיול אני חוזרת ומתפטרת אחרי זמן קצר - זה עשה לי קצת רע על הלב.

למה אני לא מסתדרת שם ? למה אני לא מצליחה להחזיק בעבודה הזאת ?

אבל אז חברה אמרה לי משהו נכון, שאחרי הצבא אנחנו לא מחוייבים לשום מסגרת ולא חייבים להישאר בשום מקום שלא עושה לנו טוב. 

ואף אחת מהעבודות שעבדתי בהן היא לא עבודת חיי, ואם לא טוב לי עליי לקום וללכת. לא חסר עבודות ואני תמיד יכולה למצוא אחת חדשה. פעם היה את המפקד, או את המורה שלא יכולנו לעמוד מולם באמת- עכשיו לא חייב כלום. אנחנו יכולים להודיע שאנחנו מתפטרים וללכת.

אפשר להגיד שגם בצבא או בבי"ס יכולנו לעשות את זה, אבל ההשלכות היו הרבה יותר חמורות.

בכל מקרה, נכנס החוק החדש במלצרות והחל להיכנס לתוקף בחלק מהמקומות, החוק שפוגע בפרנסת המלצרים. למרות שעדיין יש מקומות מרוויחים משכורת יפה מאוד בתור מלצר, יש מקומות שזאת פגיעה ממשית במשכורת. כל הטוענים שהחוק הוא לטובתנו - הוא לא. זאת הדרך שלהם להשיג את המס הכנסה. אבל אין טעם להיכנס לזה, החוק כבר נכנס ואין בידנו את הכוח לשנות משהו. 

אז אני מתחילה כיוון קצת שונה ומקווה שהוא יניב איתו פירות מתוקים.

לפני חודש הייתי בטוחה שאני אלמד בבן גוריון בכל מחיר, אבל לצערי לא מלמדים שם קרימינולוגיה והחלטתי שאני רוצה ללמוד קרימינולוגיה - 

אז אשמח לשמוע מכם על אוניברסיטאות שאתם מכירים שידועות כטובות בתחום.