לא מאמינה איך הזמן טס כשנכנסים לשגרה.

את האמת גם הלא כלום שעשיתי במשך תקופה בבית נהפך לשגרה- כך שהכל בעצם נהפך לשגרה. 

אני לא מאמינה שכבר הגענו לסוף החודש ועוד יומיים יש לי יום הולדת.

לפני שנה חגגתי את היום הולדת בחצי השני של הכדור, בברזיל, על חוף הים, במורו.

זה לא היה שיא הטיול שלי למען האמת, אפילו תקופה שהייתה לא פשוטה עבורי.

ובגלל המצב שבו הייתי- לקחתי הכל נורא בשאנטי, ומה שיהיה יהיה. כבר לא היה לי אכפת מכלום.

ואת האמת, אני מרגישה שגם השנה זה ככה.

אם בעבר הייתי מתרגשת ברמות של כלה לקראת היום הולדת, כיום אני לא מתרגשת כלל.

אני מעלה את זה כי זה כן חסר לי, וזה משהו שהיה חלק ממני-

עדן שמתרגשת מימי הולדת, שעושה הכל ומשתדלת שלכל אחד יהיה יום הולדת מושלם(אבל המושלם היה בעיניי בלבד..כשגדלתי הבנתי שכל אחד אוהב ומתייחס אחרת ליום הזה).

אז עוד יומיים חלפה עוד שנה, ואני כבר יותר ויותר רחוקה מלהיות ילדה ומתקרבת להיות זקנה  

עד היום הולדת עצמו אני אגיד שאני בת 22, מה שבעבר לא היה קורה והייתי ממהרת להגיד שאני גדולה בשנה, למרות שהיה חולף אפילו פחות  מחצי שנה מיום ההולדת הקודם. 

מעניין מתי ישראבלוג באמת יסגר..לפני מותי או אחרי.

(איזו תהייה מוזרה)

בינתיים הוא אפילו לא מאפשר לי לעלות תמונות..טוב נו