לפני כמה ימים קראתי שרכב משטרתי דרס ילד בעת ביצוע תפקידו במשמרות הזהב. אני יודע, אירוני משהו. משמרות הזהב, למי מכם שלא היתה ילדות, הם העוברים הללו שפורצים לכביש עם מקלות במעברי חצייה כדי לעצור אותך ולתת זכות קדימה להולכי רגל בשעות שאלכוהול עוד לא יצא לך מהדם ואתה בקושי רואה את ההגה, שלא לדבר על ילדים קטנים. אפילו אני לא הייתי חושב על זה. מי העילוי שלקח את ההחלטה להציב פעוטות שישמרו על הסדר בכבישים? אני רוצה ללחוץ את היד של הבנאדם הזה. אחי, הרגת אותי. אני לא יודע מי אתה, אבל אם יוצא לך לקפוץ באתר שלי אז תזרוק איזה מייל, אנחנו חייבים לשבת מתישהו לבנות אסטרטגיה. ביחד, השמיים הם הגבול.
מה שאתם לא רואים זה את השיכור שמגיע
מאחורי המכונית הסגולה ב140 קמ"ש.
אז כן, 'דרוס-ילדים' הוא משחק שאני אכן נהנה ממנו, אך עם כל הצחוק של לפגוע בגמדים צהובים על הבוקר, בהחלט מדאיגה אותי העובדה שזהו המצב הנתון. בקצב הזה שבו בחורות ממשיכות להוציא רשיון נהיגה כנגד כל הסיכויים, כל ההגיון, וכל תפילותיי, אנו ניצבים כאן מול מרחץ דמים של ממש. הפיתרון, כמו הבעייה, הוא הגיוני למדי: נשק לכל תינוק. לא משהו מפואר מדי. אישי, אוטומאטי, טעון ומוכן לפעולה. אם הם שולטים בכביש, הם יכולים לשלוט בנשק - ואם יש להם נשק, הם יכולים להגן על עצמם. שיקול דעת? חה! מדובר כאן בחבר'ה עם ותק של 10 שנים על כדור הארץ, אם שכחתם.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
