למרות שטליק [עורך הנושא החם] הדגיש יפה מאוד שפוסטים שמדברים על: "יאי החופשה תתארך" לא יתקבלו, אני לא אהיה צבועה ואגיד שזה הדבר הראשון שעלה לי לראש כששמעתי שיש שביתה. בוא נודה בזה, התלמידים מאוד רוצים שהחופשה תתארך. עוד קצת זמן לקום מאוחר ולהסתובב בבית בפיג'מה בלי דאגות, חששות או מטלות - והמון זמן חופשי להתעצל.
אבל, מצד שני, גם רובינו התלמידים מוחים על השביתה. אמרו לי פעם, כשאמרתי ששנאתי ללמוד, שאם לא היו מכריחים אותי, וזו הייתה בחירה - בוודאי שהייתי בוחרת ללמוד. כי אף אחד מאיתנו לא רוצה להישאר עילג, אינפנטיל, אלפבתי וכו'. אנחנו רוצים להיות חכמים, מצליחים ובעלי עבודה שתכניס לנו מליונים. אז כשמגיעים ואומרים לנו - אתם לא לומדים! אנחנו נזכרים בחלק הקטן הזה במוחינו שכן רוצה לדעת ולהתפתח ונותנים לו דרור.
הייתי כל-כך נרגזת השנה על מאבק המורים. בכל שביתה התמרמרתי לי בבית וחשבתי שלמרות שאני נורא נהנת לא לעשות כלום [וזה בהחלט לא נאמר בציניות] אני מפסידה הרבה חומר שאצטרך או להשלים לבדי אחר-כך או לטחון עוד שעות בבית הספר אחרי השעות הרגילות. תגבורים. מורים פרטיים והמון תסכול. אבל שיעור היסטוריה אחד הוריד אותי טיפה אל המציאות. אני למשל חייה די בבועה. גרה במשוב ולומדת בבית ספר איזורי ששיך לכל המושבים. בית ספר שזכה בפרס חינוך ומביא אליו מנהלים רבים ללמוד ממנו. הבית ספר בגודל של קמפוס אוניברסיטה ויש בו המון ציוד, המון מדשאות ועצים, הוא בד"כ נקי ומאורגן. לא משהו שרוב התלמידים בישראל לומדים בו. ומכאן בוודאי שגם לא הייתי מודעת למשכורות הכמעט מגוכחות שהמורים מקבלים ועל אלפי השעות שהם משקיעים. המורים אצלנו מעולם לא פצו פה על המשכורת. אבל בתחילת השביתה הנושא עלה לדיון, ואני נורא שמחה שהמורה שלי להיסטוריה מאפשרת פתח לדיונים אחרים שלא נוגעים להיסטוריה - אלא למה שהולך להפוך לאחת בעתיד. שיעור שלם של ויכוחים שבסופו שתקנו כולנו אל מול נאום ארוך על מאבקם של המורים. הם משקיעים הרבה שעות בבית. זה לא יאמן כמה. ימי הורים, ציונים, מבחנים, עבודות, הכנת שיעורים וכו'. חוץ מהזמן שבו הם מבלים בבית ספר [לידיעתכם התלמידים, הרבה אחרי שאתם עוזבים] הם גם טוחנים שעות בבית. והכסף שהם מקבלים לא מצדיק זאת. אז הגיעו לפתרון קסם [במרכאות, כמובן]! את השעות שהמורים משקיעים בבית - הם ישקיעו בבית הספר. שטות. שטות שטות שטות שטות שטות! אתם מבינים כמובן, למה? אמנם בבית הספר שלי יש למורים מקום מאוד נוח לשבת *המון* זמן ולהשקיע בדברים בהם היו משקיעים בבית, אבל ברוב בתי הספר הדבר אינו קיים ולכן רק יקשה על המורים עוד יותר.
אני לא חושבת שאני מעורה מספיק בתוך המאבק כדי להגיד מי הצד שצודק לדעתי. מצד אחד במה שהמורים מבקשים יש פואנטה, וזה בתקווה יסיים אחת ולתמיד את המאבק הארוך-שנים. ותחשבו על זה - החינוך בישראל מתחת לכל ביקורת, ואף אחד לא הולך יותר להיות מורה. אם המשכורות יעלו - הרמה תעלה - יהיו יותר מורים והחינוך ינסוק. זה יהיה כמובן רק לטובה כי התלמידים הם, כפי שידוע לכולנו, דור העתיד של המדינה.
אבל מצד שני, בואו לא נשכח, שבשביל להגיעה למטרה הנעלה הזאת נרמסים אנחנו - התלמידים. התלמידים שלומדים כרגע יצטרכו להקריב המון בשביל התלמידים שילמדו בעתיד. ואף אחד לא שאל אותנו בכלל אם אנחנו מוכנים לעשות את ההקרבה. ואם לא נהיה יפי נפש, ברור לכולנו שאנחנו לא רוצים שעל גב הבגרויות שלנו תשתפר התשתית. השביתות יוצרות המון בעיות. בגרויות שנדחות, מבחני מגן שלא מתקיימים. המון שיעורים שמפוספסים ודורשים מאיתנו להשלים לבד או בעזרת מורה פרטי [שעולה בכלל לא קצת, בלשון המעטה]. אנחנו עלולים לסיים את הבגרויות שלנו בציונים נמוכים ועלובים רק כדי שאחרנו יסימו בציונים גבוהים. וזה לא פייר ואף מרגיז. אז מה עושים, בעצם? אם המורים לא שובתים ופוגעים בנק' הכי רגישה - בנו - אז שום דבר לא זז במדינה המטומטמת הזאת. עם הממשלה המרגיזה שדואגת אך ורק לתחת של עצמה שנרקב על כיסאות מהודרים בכנסת. פשוט בושה וחרפה. פשוט מרגיז ומכעיס.
נותר לי רק לקוות שבאופן מפתיע יסתיים הכל. כן, לא יזיק לי עוד שבוע חופש ככה - בשביל לנוח מהמנוחה, אבל שבוע זה בהחלט די והותר. אז מורים ושרים יקרים, סיימו את הדיונים מהר בבקשה. כדי למזער נזקים בקירבינו התלמידים.
וזה מה שיש לי להגיד =] [ארוך ארוך ארוך!]
פרצה צעירה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
פרה צעירה