Wow.
כמה זמן.
אין לי מילים.
טוב זה לא מדויק.
יש לי הרבה מה להגיד...
שנים לא הייתי כאן,
אפילו הפוסט האחרון לפני איזה חצי שנה לא היה שלי O:
התגעגעתי.
ממ.. עלייה לכיתה ז'.
קשה.. אבל נחמד :]
אבל יש כזו הרגשה..
כשאתה רואה את הכיתה החדשה ומכיר ילדים חדשים..
שלא תמצא פה חבר טוב, אמיתי כמו שהיה לך שנה שעברה.
אני לא מרגישה שיש מישהו שיהיה איתי, ישמע, יבקש ממני לשמוע, יתמוך, יבקש שאני אתמוך בו.
זה חסר.
יש גם את העניין הזה,
רוב הבנים בכיתה שלי, אין לי חיהור איתם.
הם מופרעים,
אני לא יודעת אם הם מופרעים כי זה מה שהם,
או עושים את זה בשביל להיות מקובלים, בשביל להיות עם חברים?
ואם כן, אז מה זה אומר?
שאני צריכה לבחור בין להיות אנושית והגיונית לבין להיות עם חברים?
יש לי חברים,
אבל אין אף אחד קרוב.
חח.. זה כל כך מצחיק לכתוב שאין אף אחד בצד השני שיקרא..
אבל יותר מתמיכה, תגובות והתעניינות,
נורא עזרה לי ההתפרקות הזאת..
זה פשוט כיף.
התמכרתי.
התמכרתי לתוכנית חדשה, טלנובלה, קומדיה רומנטית, איך שרוצים לקרוא לזה.
אני פשוט מכורה לתוכנית המדהימה הזאת.
היא נכנסה לי כל כך חזק לגוף.
וואו.
ממליצה. 
ואתה.
אתה נמצא שם,
אני לא רואה אותך הרבה אבל כשאני כן,
אני מצטערת על זה.
אני מצטערת שזה קרה, שהתחיל. למרות שאף פעם לא קרה משהו, ועוד יותר בטוח שלא יקרה.
אני מצטערת על ההתנהגות שלי תוך כדי.. זה לא פגע באף אחד, זה פגע רק בי..
ואני מצטערת על זה שלמרות שנגמר משהו נשאר, משהו נשאר ופשוט לא נותן לי לעזוב אותו.
כמה שאני רק ארצה,
עדיין כשאני רואה אותך יש את הצביטה הזאת, המועקה הזאת.
אני שונאת שזה קרה לי כי אתה בן אדם אחר ממה שחשבתי.
כי הדברים האלה תמיד מעוותים את המציאות.
למרות שאני כל הזמן מוצאת את עצמי מחפשת לראות אם אתה שם,
כי אני תוהה מה יקרה אם ניפגש, אם תראה אותי?
תתעלם?
תברח מהעיניים שלי?
תסתכל?
ואיך אני אגיב?
אולי אני סתם עושה סיפור משום דבר..
למזלי אני לא רואה אותך הרבה אז זה גם לא מציק לי הרבה..
"אז נרים כוס יין לחיי חיים בריאים יותר, אז נרים כוס יין לחיי חיים אמיתיים יותר".
איזו חפרנית אני XD
חח איזה כיף לחזור :}
(אני בטח יגיד את זה גם בפוסט הבא שיכול להיות בעוד חצי שנה גםXD)
תודה על שלא הייתם ולא קראתם [;
שחר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
