|
כינוי:
נעמה או משהו כזה. בת: 33
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2009
אני חייבת את הפוסט הזה,במיוחד בשביל עצמי.כנראה שאין מקום יותר טוב מזה כדי לספר מה את עוברת.
כאן אף אחד לא ישפוט אותך או יגיד שאתה אגואיסט לא קטן,ובכלל,כאן לאף אחד אין תלונות כי כולם עושים אותו דבר.
אני לא אוהבת להיות עוד חלק מאותם פוסטים עמוקים ומשעממים שלא כיף לקרוא אבל,אולי בעצם החיים הם עמוקים ומשעממים?
האמת,תלוי איך מסתכלים על זה.כנראה שהנקודה שאני עומדת בה כרגע לא הנקודה הטובה ביותר בשבילי.
כמה עוד אפשר לשקר לעצמי שהוא אוהב אפילו כשהוא לא מדבר ולא מראה שאכפת לו?
כמה עוד אפשר לשקר לעצמי שאני בכלל שווה משהו ושאני צריכה להעריך את עצמי?
ובכלל,כמה עוד אני אוכל לחפור לכם ואתם באמת תקראו את זה?
אני רוצה שיהיה טוב אבל לא מאמינה בזה,זה שווה משהו?
אני מרגישה לבד ואני כ'כ צריכה אותך עכשיו,אתה יודע את זה ומתעלם מזה.
ואת,כשראיתי אותך אותו יום שישי,כ'כ שמחתי שאת כבר לא חלק מהחיים שלי.
את לא מבינה איך טוב לי בלעדייך.אני לא מאמינה איך בכלל היית החברה הכי טובה שלי.
וראיתי איך לא הפסקת להסתכל עליי,אני יודעת שאת מתגעגעת ושאני חסרה לך,
אבל התהפכו היוצרות,עכשיו זו אני שלא יכולה להסתכל עלייך אפילו.
ומה עם הבגרויות? האמת שדי בסדר.אין טענות.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
