לא עדכנתי כל כך הרבה זמן, והרגתי שחסר לי לפרוק. שאין מישהו יותר אמיתי שאפשר לדבר איתו.
עברו עליי פשוט כמה חודשים מדהימים.
כשאת מאוהבת הכול נראה לך ורוד ומחייך.
עד שאת מתחילה לראות את קטע השבירה שלך.
לאט לאט את שמה לב שעם הזמן הקשר נשחק.
הקנאה הורסת, הריבים מדרדרים עוד יותר, ולאט לאט האהבה דועכת.
אבל זה רק היה לי נדמה. האהבה נשארה כלא הלכה.
ונדמה שהיא מתחזקת מיום ליום, הרגש של " מי אני בלעדייך"?
אז זהו. שיש אני בלעדייו.
עוד מעט שנה, שנה שלמה של אושר, של חיוכים, של שמחה עילאית .
אבל החודש האחרון.
כמעט 10 חודשים ששנינו סובבים אחד את השני, רק סביב הקשר הזה,
ונדמה ששום דבר לא ישבור את זה.
עד שההתענינות שלך במקום אחר, התחילה לשבור את הקרח, או את האהבה.
כול כך היה לי קשה להתרגל לעובדה שאינך פה עוד. שבשביל לראות אותך, להרגיש אותך אני צריכה להתאמץ.
זה פשוט לא נתפס בעייני כהגיוני. היה לי כל כך קשה לקבל את זה בהתחלה,
ואתה בהתחלת הקשר התגלת כמישהו מבין תומך, עכשיו שיש משהו אחר בחיים שלך,
נעלמתי לי בין הצללים, ונזכרת בי רק מידי פעם, הפעמים שחשבת וואי יש לי חברה איפה היא.
כמוובן שמעיניו של גבר זה לא נראה, כי הם לא מסוגלים לראות קצת מעל האגו שלהם.
אבל כנראה זה טבעם של הגברים, לחיות בבועה ולנו לפוצץ אותה.
וזה מה שעשיתי אותה בועה פוצצתי שוב ושוב
אבל חזרה כלא נעלמה כלל וכלל .
ריב גדול, התפוצץ הכול, בכי, צעקות, עד כדי כמעט פרידה ?
ובראש אני משחזרת אירועים ואומרת לעצמי זה באמת קרה ?
אחרי כול כך הרבה זמן בראש שלי צצה פתאום המילה פרידה ? אפשרי ?
מסתבר שכן . אמרתי לעצמי בראש שוב ושוב זה ל ייתכן. נסייתי להדחיק את זה
אבל מהרגע שהמילה עלתה, אין דרך לחזור היא רק תשוב ותקפוץ בכול ריב ולו הכי קטן.
חודש שלם, ניסיתי להדחיק, לחייך חיוכים מזוייפים, ובשנייה שיצאת מהחדר
אפילו עם זה בבית שלך, המעות פשוט התחילו. כאב לי לזייף אושר.
בלתי אפשרי לזייף אושר כמו שהיה לנו. מנגבת את הדמעות בשביל להעלים.
כי הפעם אחותך הגדולה לא תהיה לתמוך לחבק ולשמש כמישהו אוהבת ותומכת שאפשר לדבר איתה.
היא גרמה לי לראות הכול באור שונה לגמרי. אור טוב יותר .
חשבתי לעצמי, למה מגיע לי, מה עשיתי כל הזמן הזה שמגיע לי לקבל כזה יחס.
יחס קר, מזלזל, פוגע, יחס של מובן מאליו.
כנראה הרגשת ועדיין רמרגיש שאני מובן מאליו בחיים שלך. שאני תמיד יהיה לצידך לא משנה מה.
התבשלתי עם זה,שבועיים וחצי אפילו, לחשוב טוב טוב לבדווק האם יש אפשרות לשנות לתקן.
העלתי עם עצמי זכרונות, מהשיחות האחרונות, כל המכתבים המתנות ההיסטוריה הכול עברתי.
והבנתי שזה לא שווה את זה. הבנתי שעם כל האהבה שיש אותה עדיין שווה להלחם למענהולא לזרוק.
פחדתי לזרוק, פחדתי מהרגע שפתאום בלעדייך, בלי אביעד, איך זה ייתכן?
אחרי השבוועים וחצי הללו, הבנתי דבר אחד.
שעם אתה מתנהג אלי בכזאת צורה שהיא לא צרוה, למה נאי צריכה לשבת שיידים שלי קשורות ?
הן לא. אני קושרת אותם. החלטתי לקום ולהתחיל לפתוח את הפה.
להפסיק להתנצל על כלום, להפסיק לתת לך להרגיש עליונות מעליי. כי זה לא ככה.
כתבתי הרבה פעמיםעל נייר כל מה שיש לי על הלב, הרגשות הכי, הכול הכול יצא על הדפים.
וחשבתי שהגיע הזמן להוציא הכול.
בהתחלה, היה הקש ששבבר את גב הגמל, מעדיף חברים על פניי, פתאום לימודים זה חשוב, והכי חשוב הספורט כמובן.
אז פשוט התפוצצתי, באסאמאסים, דיברתי לא יפה, קיללתי אפילו קצת, התפוצצתי,
ועוד בשיא חוצפתך לא ענית, אמרת שלא מגיע לי אפילו שתענה לי. אז זהו, שזה המינימום שאתה יכול לעשות. לענות.
חודש שלם אני אוכלת חרא, בכי של יום יום שעה שעה, עיינים נפוחות. לא מסוגלת להרדם מרוב הבכי. ההיסטריה.
הקנאה שאוכלת אותי, אומנם זה בדימיון כי אני יודעת ואתה אומר שוב ושוב שאין אחרת ממני. אבל הקנאה. זה בלתי פוסק.
דחיברתי הוצאתי כל מה שיש לי על הלב, שהיה על הלב הכול, היית בשוק בשקט רק פרצופים מעידים על מה שאתה באמת חושב.
ואז צרחת, אז את רוצה לחתוך את זה, בואי נחתוך.
ואז הבנתי, שאני לאי כולה להתחמק מזה, זה עכשיו או כלום.
פשוט בלי הודעה מוקדמת כבר הלחץ מגרון , המחנק, והדמעות פרצו בבום, בלי הפסקה פשוט עמדתי מולך בוכה,
הרמתי אותי עלייך, אמרתי לי שאתה כול כך אוהב אותי, שאני יספיק לבכות, התלחת לנגב את הדמעות,
אמרתי לך, אביעד אני לא מובן מאליו בחיים שלך.
והוא ענה, את כן. את כבר בחיים שלי. את מובן מאליו בחיים שלי. בידיוק כמו שאני בשלך. את צריכה לדעת שאת הדבר הכי חשוב בחיים שלי.
והחביקו הנשיקה, הכול פשוט גרם לי להבין, שאין כמוך בעולם. שהתשובה מול העיינים שלי, זה לא הזמן להיפרד. אולי בעתיד. עכשיו לא .
אחרי השיחה, פשוט התסתלנו והתנשקנוף נשיקה אמיתית, מהלב, והחיבוק הגדול פשוט גרם לי לבכות שוב מההתרגשות.
תראה מה אתה עושה לי ? תראה? אל תשחק בי יותר ככה.
תוכיח לי מחדש, כול פעם שאתה אוהב אותי, שאני הכי חשובה בשבילך בעולם. זאת אהבה,
עם תפסיק להשקות היא פשוט תנבל .
לסיכום זה מה שעבר עליי בזמן הזה, שלא הייתי פה.
מהכלליות אל היום היוומי ממש היום.
אני מקווה שישתפר, כבר יש שיפור .
אני מאוהבת בך. אהוב שלי.
אני פשוט מאוהבת עד כלות הנשמה.
מיתר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מיתרי ^^