מכירות את זה שכשאתן הולכות ברחוב צדדי כזה ושומעות דברים מאחור אתן ישר מסתובבות בפאראנויה?מכירות את זה שזה קורה במיוחד בקיץ, כשרוב חלקי הגוף שלכן חשופים בצורה פרובוקטיבית??
אז כן, בשבילי זה עבר לחורף...
לעולם לא חשבתי שאני אגיד את זה, אבל גשם זה לא הדבר הכי טוב בעולם.
כאילו כן, נפלא והכל, אבל הוא תמיד מתחיל לרדת בתזמון הכי לא נכון!!!
וככה, הגשם הופך להיות הפחד הכי גדול שלך, במיוחד אם את עם מחליק, אין לך מטריה, ובמיוחד עם האדריכל שעיצב את הרחוב שבו את הולכת, היה כנראה על סמים ודאג לכך של מי הגשמים מכל העיר יתאספו ברחוב הזה.
אז הנה אני, חוזרת הביתה, מקללת את מרפי על שהמציא את החוקים שלו, עם קפוצ'ון על הראש, הולכת ברחוב שהמים מהכביש עולים על גדות המדרכה (!!!), ומסתובבת בפארנויה כל פעם כשאני שומעת רעש.
ולא, אני לא מפחדת שיאנסו אותי בגשם.
זה הולך בערך ככה: הולכת הולכת הולכת, שומעת משהו, מסתובבת. "שיט! מכונית באה!!" רצה להסתתר מאחורי מכונית חונה.
נמנעת בנס מגל מים ענק שנוצר מעקבות מכונית שנסעה בפול מהירות.
ממשיכה ללכת. שומעת עוד מכונית. מסתתרת מאחורי עוד מכונית .
ממשיכה ללכת. בחיי שהרחוב הזה ממש ארוך. שומעת מכונית. מחפשת משהו לסתתר מאחוריו. לא מוצאת.
פאניקה מטורפת!! מתחילה לרוץ, יותר מהר ממבחני ריצה בשיעורי ספורט, רואה את חיי עוברים מול עיני, ורגע לפני שגל של מים מהולים בבוץ מכסה אותי, יוצאת מהרחוב בצרחת ניצחון, המלווה בבהייה של עוברי האורח.
וככה ניצחתי את הגשם ומימיו.
ואם תסלחו לי, אני הלכתי להתכונן למבחן במתמטיקה, האיום השני הגדול מכולם.
לילה טוב. 
כינוי:
Smylik
בבלוג זה
בכל הבלוגים
