"עם היד באוויר ציירתי את החוףרוח ים שני אחים כותבים שמות בחולמתחברים לגלים ולא רואים ת'סוףעכשיו טובעכשיו טוב"...
חשבתי שהכל מתפרק לי בידיים.
חשבתי ששוב מצב רוח רע יתקוף אותי, לכמה שבועות מסכנים.
כנראה שבכל זאת יש מישהו ששומר עליי. מישהו שדואג שלא ארגיש רע.
נמאס לי מדיבורים ומעשים מיותרים, בא לי פשוט להנות. להנות ולא לדפוק חשבון לאף אחד.
אני בת 12. וכמו שאבא שלי הסביר לי היום, שביקשתי שיביא לי איפור מהעבודה שלו:
"תמר, יש לך יופי טבעי, עוד שלושים שנה, שבאמת תצטרכי איפור, את תהיי מתה לחזור להיות בת 12"...
אני פשוט צריכה להנות מהחיים. וכמה שזה נכון ולא נכון בו זמנית, ובעצם אף אלד לא יודע על זה,
חיים רק פעם אחת.
עכשיו טוב לי.
פשוט טוב..
תמר.
* מחר אני נוסעת ללונה פארק, איזה כיף!:)
מעבדת הכפתורים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
