סיפור סינדרלה.

"לפני שנים רבות, חיו להם מלך ומלכה שהשתוקקו נואשות לילד. בוקר אחד, בעודה מתקלחת, קפצה צפרדע אל האמבטיה של המלכה ואמרה לה "משאלתך תתגשם ובטרם תחלוף שנה - תיוולד לך בת".
ואכן, הנבואה התגשמה והמלכה ילדה כעבור שנה ילדה כל כך יפה, שהמלך המאושר ציווה על חגיגה גדולה אליה הוזמנו לא רק קרובי המשפחה, החברים והמכרים, אלא גם את כל הפיות בממלכה. למען האמת, מתוך 13 הפיות - הוזמנו לבסוף רק 12 היות ולמלך הייתה מערכת של 12 צלחות זהב, כך שהייתה חסרה לו צלחת אחת.
הסעודה הייתה אחד האירועים המהודרים והיפים ביותר שהתקיימו בממלכה והאורחים כולם נהרו לשולחן המלך להעניק את מתנותיהם לנסיכה הצעירה, אורורה. אחרונות הגיעו הפיות ואחת אחת הן ניגשו לפעוטה וברכו אותה בקסמיהן. האחת העניקה לה יושר, השנייה יופי רב, השלישית עושר וכך עברו הפיות אחת אחת לפני הצעירה וברכו אותה בכל מה שאדם רק יכול לייחל לעצמו בעולם. לאחר שהפיה האחת-עשרה במספר סיימה את דבריה הופיעה לפתע הפיה ה-13 שזעמה על שלא הוזמנה לחגיגה.

היא התפרצה אל האולם, צעדה הישר אל הנסיכה וצעקה בקול: "כשיגיע יום הולדתה ה-15 של הנסיכה היא תדקור את עצמה בכישור ותמות". הפיה הרעה סיימה את דבריה, הסתובבה ויצאה מן החדר בלי להוסיף מילה. כל באי המסיבה היו מזועזעים ואחדים אף החלו מתייפחים, כולם למעט הפיה ה-12 במספר, שעוד לו ברכה את הנסיכה הצעירה. היא אומנם לא יכלה לבטל את הגזרה הרעה, אבל היא יכלה להמתיק אותה ואך אמרה הפיה, הנסיכה לא תמות אלא תיפול לשינה עמוקה של 100 שנים."

אחרי ימים כל כך מאושרים, תמיד באים הימים הפחות טובים.

רע לי. כן, פשוט רע לי.

הדמעות לא יוצאות, אבל העניים שורפות.

לא אכלתי כלום, אבל הטעם מר.

אין לי אף אחד. אני לבד. אכזבו אותי, שוב.

אני רוצה להיות היפיפיה הנרדמת. ללכת לישון, ולהתעורר שהכל ייגמר.

לתפוס מנוחה, ולקום רעננה ומלאת אנרגיה.

אבל דברים כאלה קורים רק באגדות. המציאות היא שאני לא יפיפיה, ולא נרדמת. אני סתם ילדה רגילה, אף אחד לא שמע עליי ואף אחד גם לא יישמע. כי ככה אני. אני לא מיוחדת, אני לא שונה.

אבל אני יכולה להתנחם בחלומות. שיום יבוא, וכולם יכירו אותי. והצטערו שלא שמו עליי שהייתי קטנה.

והצטערו שהם ירדו עליי, והצטערו שהם העליבו אותי.

ועד אז, אני אמשיך לכתוב פה. ובטח עוד יומיים, אני אכתוב שאני מאושרת.

ככה זה החיים. מאכזבים. וכמה שאני אחשוב שהכל בסדר, אני אראה בהמשך שלא.

נו טוב, אני הולכת לישון. אני מקווה שיהיה לי 40 מעלות חום, ואני לא אלך לבית הספר מחר.

שלכם, תמר.