סיפור סינדרלה.

סוף שבוע רגוע, איזה הקלה. זה סוף סוף הגיע.

אני החלטתי שאני אהנה בסוף שבוע הזה, אולי למדתי דבר או שניים מאמא שלי. לקחת הכל חיובי.

למרות שהרגשתי רע בימים הראשונים של השבוע, החלטתי לדלג על זה ולחייך.

למרות שאני לא ממש יודעת לחייך... ניסיתי, כנראה שאני מנסה מצליח לי, הרגשתי שהרבה אנשים התקרבו אליי השבוע,

הייתי כל כך לבבית, איך אפשר לעמוד בפניי?

הרגשתי טוב. פעם טוב, פעם רע. ככה אני. כיף להרגיש במרכז העולם, תנסו פעם, לא מזיק.

יש כמה בנות שפשוט עשו לי את השבוע, גרמו לי לחייך.

כיף להרגיש טוב, להרגיש הקלה, לנשום לרווחה ולצלול לתוך האוקיינוס הענקי הזה שלא נגמר. החיים.

התקרבתי לחברות שלי. למשפחה שלי. לעצמי!

נחמד להיות אני, לפעמיים כיף להסתכל במראה ולראות אותי. אני בדרך כלל ביקורתית, אבל לפעמיים צריך להחמיא קצת, לא?

לפעמיים שאני מסתכלת על המראה שנמצאת בתחילת היומן שלי, שמעליה רשום,

"ראי ראי שעל הקיר מי הילדה הכי יפה בעיר? תמר! :)" לפעמיים אני חושבת על השאלה הזאת ברצינות.

נו טוב, בר רפאלי הכי יפה בעיר. חח:)

יש כמה דברים קטנים שגורמים לי לחייך, כמו שביום ראשון אני סוף סוף הולכת לבחור מיטה, לקנות את המגפיים שכל כך רציתי.

וחוץ מזה, אני מדברת עם נועה, והיא המון מפרגנת לי. אני לא מפסיקה לחייך. נועה? תודה מדהימה שלי!!

זהו, אני שומעת מוזיקה ברקע, נרגעת. איזה שלווה.

כן, זה סוף שבוע! אני לא חולמת.. יש היום בת מצווה, אני צריכה עוד להתארגן. להתקלח ולהתלבש.

טוב, הנה עוד פוסט הסתיים.

יאללה אני הולכת לצלול לתוך האמבטיה!

שלכם, תמר.

מעבדת הכפתורים. בלוג יפה!