הבטחתי לעצמי סוף שבוע נעים, ולא הצלחתי ליישם את זה. היה חרא.
רבתי עם אבא שלי.היה בא לי למות. ישנתי והתעוררתי עם כאב ראש נורא.
הייתי צריכה עוד ללכת לחג המעלות. הייתי עייפה רעבה וכאב לי כל הגוף. ניסיתי להישאר עליזה ושמחה, הצליח לי.
אבל כל כך כעסתי. אוף! בא לי לבכות..
חזרתי מבית ספר היום, לא אכלתי והלכתי לישון ישר. קמתי, שוב היה לי כאב ראש נורא.
הייתי צריכה ללכת לראות מיטות, אבל האוטו של אמא שלי נדפק.
הרגשתי לא טוב. רציתי להקיא אבל לא היה לי מה.
אמא שלי דיברה איתי, זה שימח אותי. היא חיזקה אותי. חשבתי שהכל עומד להסתדר.
הלכנו לראות מיטות, עם אבא שלי. הוא צעק עליי. אמא שלי הגנה עליי. אני כל כך אוהבת אותה.
חשבתי שזהו, מה עוד יכול לקרות? קבענו עם זה שעושה את המיטות שנבוא, והוא הבריז.
שום דבר לא הולך לי.
חזרתי הביתה, שכבתי על הרצפה ולא זזתי, לא יכולתי לנשום.
אכלתי המון בארוחת ערב, בלי הפסקה. הייתי כל כך רעבה. אני כבר ארבעה ימים לא אוכלת כמו שצריך.
הייתי צריכה ללכת לסרט, גם זה נדפק לי. אני מרגישה כל כך רע.
רבאק, למה זה לא נפסק? אני לא יכולה יותר. נמאס לי. אין לי כוחות. הבטרייה נגמרה, ואני לא יודעת איפה קונים חדשה.
אני לא מרגישה טוב. זה לא פייר. לא בכיתי כבר הרבה זמן, היום הוצאתי את כל הדמעות, שלא פרקתי.
בא לי למות.
"אולי אלבש גלימה זוהרת
אגדיל עקביי ארחיב מימדי
גם זה לא ישמיע אותי וודאי
ואם אקפוץ לגובה מעבר לאופק
אולי גם זה לא יזיז להם את הדופק
מה עוד אעשה כדי לעלות
הדרך שלי, לעבוד, לעבוד,
לאבד לאיבוד,
כל שביקשתי לתת הלך לאיבוד
האם אתרסק ואתפזר לאנחות
או כך ביקום ממשיך להיות
ודרך ארוכה מתישה וקסומה
ולאן?"
ישראכפתור. בלוג מדהים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
