סיפור סינדרלה.

פתחתי את עניי. סימן אדום הופיע על ידי, שצבטתי את עצמי, כדי לוודא שאני לא חולמת.

ראיתי טיפות גשם יורדות אחת אחרי השנייה. טיפה ועוד טיפה, הסתכלתי על השלוליות שנוצרו במגרש הכדורסל.

שלחתי את ידי, והרגשתי את הגשם מטפטף עליי בלי הרף.

הרחתי את הריח שסימן לי את בוא החורף. נשמתי לרווחה, ראיתי ילדים קטנים מתרוצצים וצוחקים יחדיו.

חייכתי את החיוך הכי יפה שלי, כדי להגיד יפה שלום לעננים, השמיים האפורים, הבוץ והמים.

צעקתי לעצמי, שלום לכם, שלום.

עצמתי את עניי, והקשבתי לטיפות שלא מפסיקות להקיש על חלוני.

ירד היום גשם. וואו, התרגשתי.

הרוח נשבה, והיה קריר. טיף טיף טף, טיף טיף טף... כל כך הרבה טיפות!

בהפסקה יצאתי החוצה, בדיוק שהגשם התחיל, היה לי קר! המון ילדים יצאו והתחילו לרקוד, השד נכנס בהם:)

היה כל כך כיף היום. יום קצר, מצחיק וגשום! מה יכול להיות יותר טוב? יום חופש, אה?

ארגנתי לעצמי תוכניות לסוף השבוע, שלא יהיה לי משעמם..

נפגשתי עם נוי היום, כדי להכין את העבודה בספורט.

הקדמתי קצת, אז דיברתי עם מעיין ונועה בטלפון. שתי משוגעות! לא שמעתי כלום מרוב צעקות..

בכל אופן, נוי באה אליי והתחלנו את התרגיל, היו פשלות. גילינו שהחישוקים שקנינו גרועים בהחלט.

נוי כל הזמן שברה אותם, ואני כיסיתי בסלוטייפ.

ראינו האי, כדי שנוי תהיה בעיניינים. ואכלנו פנייקיק, היה טעיםD: נוי אכלה קצת, ואני טחנתי בלי סוף..

מחר אני באה אליה אחרי בית ספר, כדי לסיים את העבודה.

אחר כך יש טניס, ואחר כך יחליפו לי את הפלאפון סוףסוף! אני נושמת נשימה ארוכה, וצורחת: טוב לי!!!

ביום שישי אנחנו נוסעות ברכבת לאורוש:) סוף סוף אני אראה את היפה הזאתי! אני התגעגעתי מאוד!

ביום שבת, יש את צעדת רון ארד, נאכל מלא ממתקים, ונספר בדיחות. יופי..

אני עמוסה מאוד, כיף להיות מבוקשת. סתם!

* החלטתי שאני צריכה להיפגש עם נועה, כי מזמן לא באתי אליה או היא אליי. נועה? אני באה..

תגידו לי מזל טוב? אני בת 12 וחצי. עוד חצי שנה בר מצווה. הייתם מאמינים? איך הזמן טס..

תמר.

מעבדת הכפתורים.