למה הייתי חייבת לצחוק איתו ככה שבסוף אני אפגע?!
ככה זה כשאני מנסה לחשוב על איך למשוך אותו אליי אבל מגלה שהוא פאקינג שונא אותי,סליחה לא שונא אלא רואה אותי בתור ידידה שלו...
עלה לי החום,וכשעולה לי החום אני לא חושבת בבהירות..הכל מטושטש..החלטתי להראות לו את הצד החרמני שבי ע"י שימוש במשפט שחברות שלי ואני המצאנו משפט התחלה לדתיים "בא לך לעשות מצווה? -איזה?- פרו ורבו" לקח לי זמן להסביר לו מזה ואח"כ הוא שאל אותי למה אני רוצה ילדים..עניתי שאני בהריון אז הוא שאל מאיפה אני יודעת...הסברתי לו שיש לי בחילות,כאבי בטן ורגשנות יתר אז הוא שאל את השאלה הגורלית: "קיימת יחסי מין?"התשובה היחידה שהייתה לי בראש החולה שלי הייתה "נאנסתי" דבר ראשון הוא היה בשוק..
אחרי זה הוא התעשט ושאל אם זה רציני וכמובן שעניתי שלא אז הוא החליט שצריך לרצוח אותי כי הבהלתי אותו..
הייתי חייבת להמציא תירוץ לחרמנות יתר שלי אז אמרתי שהשתכרתי מוודקה עם חברה שלי...ואז הוא הגיע למסכנה שחוץ מהעובדה שאני פאקינג שיכורה ומדברת שטויות יש לי מחלה שנקראת חרמנות יתר..הוא אמר שאני חייבת ללכת לישון..
הייתי חייבת להשתמש בתירוץ שהתחלתי ממנו "אני שיכורה מוודקה" ואמרתי בקול משוכר ביותר "לא רוצה ללכת לישון ואין לי חרמנות יתר ולא נעליים"
החלטתי להמשיך לנסות לחרמן אותו אז שאלתי מה הוא החליט בקשר למצווה ואיכשהו הגענו למצב שבו אנחנו מתווכחים אם יש לו חסרונות או אין לו..ואז הוא החליט סוף סוף להיות כן ולהגיד לי את מה שחיכיתי לו מתחילת הקשר שלנו...
הוא אמר שהוא לא רואה אותי יותר מידידה..את האמת ידעתי את זה מלכתחילה...פשוט הייתי חייבת אישור שלו..ולא של חברים שלו..יו אני נזכרת איך הוא אמר שהוא בחיים לא יפגע בבחורה בגלל אהבה..התברר שהוא פגע ואפילו לא ידע מזה....אבל אם חושבים על זה לפחות הוא אמר לי את זה לפני שהייתי אמורה לחרמן אותו וככה גם לא סבלתי מדחייה כאילו חצי דחייה..
לפני שיצא לי לעשות משהו נוראי...לפחות אני יכולה להיות בטוחה שהוא ידיד שלי.....
אוי למה דווקא אני זאת שסובלת מאהבה?!
שונאת את זה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: