בֵּין הַחַיִּים לְמָוֶת.

ווואו המחשב שלי די חדש והוא איטי כמו צב, זחל, ועוד כל מיני דימויים מטומטמים למשהו סתמי.

בזמן האחרון אני לא מצליחה למצוא את עצמי אני מנסה להיות ככה, אני מנסה להיות אחרת.

אני פשוט לא עצמי, וכשאני לא מצליחה לבטא את עצמי, להיות אני עצמי, עם הסטייל שלי וכל מה שסובב את זה,

אני מרגישה לא אמיתית, אני מרגישה שאני פשוט לא אני, שאני בגוף שלי אבל הנפש לא שלי.

בקיצור, אני צריכה לחזור לאיך שאני באמת.

כי כשאני לא אני באמת אני בדיכי אינסופי שנמשך ונמשך ונמשך ולא נגמר לעולם.

איך אני שונאת שבחורף הידיים מתייבשות ואז אני צריכה לסחוב עם עצמי את קרם הידיים המזורגג ההוא, שכל הזמן נעלם.

נו לפחות הוא עוזר לא?

אז כאן מתחיל הפוסט האמיתי שלי, שלא עשיתי ממזמן.

התגעגעתי לכתוב מהלב, את מה שעובר לי במוח, כבר לא יוצא לי לעשות את זה הרבה.

בין לבין גם לא יוצא לי לדפדף בפוסטים הקודמים ולראות מה הלך פה, לצערי.

אבל הבבעיה העיקרית היא שפשוט לא יוצא לי לכתוב כמו שהייתי כותבת פעם, וזה כבר לא תקופה,

כי זה לא עובר זה נמשך ונמשך ונמשך ולא נעצר. כמו הדיכי הנ"ל.

גם אתם שמתם 3> שלאחרונה גלגל"צ שופע מוזיקת זקנים? התקנתי סרגל כלים באינטרנט כל פעם שאני גולשת אני מדליקה רדיו,

וכל שיר יותר גרוע מהשני.

כל שיר יותר מרדים מהשני, וגם הקול החופר של השדרן\ית .

הוא לא חופר הוא פשוט מרדים.

הווו מזל עכשיו יש שיר טוב, שאין יל משוג איך קוראים לו אבל הוא ממש יפה.

אני מאוהבת בו, הוא לא חדש הוא ישן ושרה אותו אישה וזה הולך משו..

"and you wake up in the morning" ומשהו" you gonna sleep tonight"

משהו פשוט מהמם, הוא מזכיר לי תקופות שלא הייתי רוצה להיזכר בהן אבל בעצם כן הייתי רוצה, בעצם הוא מזכיר לי משהו לא מובן.

הנרתיק שלי לאייפון נקרע , אני צריכה לקנות חדש אבל הבעיה שאחד מסכן עולה 40 ש"ח, מישהו מתנדב לתרום לי?

טוב זה לא נמשך לשום מקום. אז אני פשוט אסיים עם שיר שעשה לי את השבת (:

Muse- Uprising