פושטת את הסוודר החם מגופי , מורידה את הכיסא מטה לאחר שאבי ישב בו , נועלת נעלי בית חמימות ויושבת לכתוב.
לכתוב לכתוב זה מה שהמוח רוצה, כותבות כותבות הן הידיים הנמרצות, איך אפשר לכתוב כה הרבה כשבעצם אין על מה ?
שואל המוח את הידיים, הידיים לא עונות לו הן רק ממשיכות לכתוב על שטויות, ועל דברים חסרי טעם שאף אדם שפוי לבטח לא יקרא.
המוח שוב פונה אל הידיים אבל הן ? - הן בשלהם, שוב כותבות שטויות,זזות, אוספות את השיער לקוקו וממשיכות, כותובות הן ועדיין כותבות, איך אפשר לכתוב כאלה שטויות ? איך אפשר לכתוב על לכתוב ? איך בכלל אפשר לפתח כתיבה ואיך יש חשק לכתוב ? , שאל שוב המוח את הידיים, לפתאום הידיים ענו לו שכנראה כל התשובות לשאלת הכתיבה נמצאות במוח עצמו.
הוא נכנס שואל , אני עונה לו. מה את כותבת ? "" - דברים למה אכפת לך בכלל ? , לא אכפת לי אני סתם שואל. עשית שיעורים ? כן עשיתי. ההוא השני רק יושב ואוכל, השלישית מקפלת כביסה והרביעית כותבת על מוח ועל ידיים, החמישית בכלל חולה מתרוצצת כל היום בבית ומקיאה, כמה רחמים התאספו מסביבה , שום ליטוף שום דמעה כבר לא עוזרת , אני רק מקווה שהיא תרגיש טוב כי אם היא לא תרגיש טוב אני לא ארגיש טוב, ואני חייבת להרגיש טוב, יש לי עוד כל כך הרבה דברים להספיק יש לי עוד כל כך הרבה דברים לראות דברים לעשות דברים לכתוב ודברים לשיר, אני לא יכולה לא להרגיש טוב. אני לא יכולה.
הם נוסעים סוף סוף הטלפון מצלצל, ואני עונה . איפה 1 ? רגע שנייה . איפה 1? הוא יצא. עם5? וכשיחזור תאמרי לו להתקשר אליי. טוב. ביי. 4 שואלת מי זה היה ? אמרתי לה שזה היה 6. בנתיים נשמעים צעדים חרישים של 4 יורד במדרגות לסלון, הוא נכנס לחדר של 2 סגירת חלון לחץ על X , החלון נסגר הוא צוחק, 2 מחייכת בחזרה 4 יוצא וצוחק. 2 מחייכת שוב ולא מבינה.
חוזרת לתעסוקה שלה לא לחדול מהדברים שהיא עושה לעולם. לא נשמע קול מהם כנראה שהם נסעו, ם תמיד נוסעים בשבת בערב, וכל ההיבטים והצדדים זה מעולה .
והנה 1 חזר עם 5 , היא בינתיים הולכת ולוגמת מקערית המים המונחת לה על הרצפה, אצל 2 המצב לא השתנה הידיים עדיין כותבות והמוח שואל למה - בנתיים כש1 חזר 2 אמרה לו להתקשר ל6, הוא מתקשר ויוצא אל חדר האירוח, 6 עונה והנה מתחילה שיחה, מעניינת במקצת אבל לבטח לא אותי, הרי אני 2 ו2 לא מתעניינת בשיחות של מבוגרים היא מתעניינת אלא רק במוחות וידיים ששואלים שאלות אחד את השני, איזה מוח טיפש לה, וידיים אף יותר.
לפתע השיחה תמה נשמע כי זה היה ריב, 1 ו 3 דיברו על זה ש6 רב איתם, אבל 2 לא חושבת שזה הגיוני. הכיצד הם הרי חברים טובים, עוד מהיסודי שם בארץ הרחוקה והקרה, לא יכולים להיות דברים .
בנתיים הסיכה מחזיקה היטב את השולחן נועצת את שינייה הכחולות המנצנצות בשולחן הישן החרוט והמצוייר, הנורה מהירה , בצבע צהוב, הגורם לך להרגיש כאילו לא לילה והשמש נמצאת בדיוק אצלך בחדר מעירה עלייך מלמעלה.
2 ? בואי הנה מיד, זה לא נדלק , מה עושים ? תלחץ על הכפתור זה ידלק ברגע. נו ו .. ? אוייש אדום כחול. אה טוב תודה.
הסיכה עדיין לוחצת ו- 2 חזרה לחדרה, הכל נראה לה רגיל החיים נראים לה רגילים שום דבר לא יכול להיות פתאומי עכשיו, הערב מתוכנן היא תשב עם כל ה-4 תאכל את העוגה ש3 הכינה אתמול, תשתה קפה ותראה עם כולם חדשות או כל תוכנית אחרת כי כיום יש כבר מבחר , שופ דבר לא יכול להיות פתאומי, שום דבר כבר לא יכול לקרות ויש דברים שהיא חייבת לעשות, אם היא לא תעשה יגעלו ממנה, יגידו עליה דברים מעליבים, ו 2 ? הו 2 הו 2 , כן 2 - היא נעלבת בן רגע.
2 עוד לא מבינה איך מכל הפחד בו היא חייה יום יום , טרם צמחו לה שערות לבנות ? המחשבה הופנתה למחשבה אחרת המוח פונה ברמזור ימינה, הטלפון מצלצל ובו 6, 1 מרים את הטלפון ומתחילים לצחוק, ולדבר , דממה שוררת, 5 נוחרת, והם ? הם מדברים על יציאה, הוא מתנגד אבל 2 יודעת שלבסוף הוא יסכים, וינטוש אותה פה לבדה, עם הקירות הדוממים.
אולי הם יבואו אלינו ?
ואולי גם לא .
למה הכל חייב להיות כ"כ ברור מאליו ?
למה כבר אין הפתעות לטובה? למה יש רק לרעה .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
