בֵּין הַחַיִּים לְמָוֶת.

כמו שכבר כתבתי בפוסט הקודם נסעתי לי מחוץ לעיר למקום אחר,

שיש בו ים ומקום נחמד להתאכסן, יש בו קניון ומסעדה מול הים, מקום נחמד , גרים בו בעיקר אנשים טחונים בכסף שיש להם בית שפונה לים, שרק לרכוש את האדמה של הבית הזה, בלי אפילו לבנות אותו עולה 3,000,0000$ , ובטח שלבנות אותו עולה עוד סכום כזה בערך.

ועכישו ברצינות - מאיפה אנשים משיגים את כל הכסף הזה? זה לא סכום כסף פעוט זה באמת הרבה זה כמו גאידמק , אם לי אישית היה את כל הכסף הזה הייתי מתחפפת לאמריקה בונה לי שם בית מול הים, אז למה בישראל ? (טיפשי).

היום הראשון שהייתי שם היה יום רביעי, הגענו ביום רביעי לשם בסביבות 4, או 3 בערך אני כבר לא זוכרת וישר הלכנו לפרוק את המזוודות ואז נסענו משם לקניון לאכול , אכלנו אוכל סיני ב "צ'יינה טאון" פשוט מדהים האוכל שם כל כך ממכר , התאהבתי.

לאחר הארוחה עשינו סיבוב בקניון בניסיון קלוש למצוא את המשקפיים שאני רוצה לקנות, אבל למה שיהיו אותם? יש שם רק משקפיים של פימבואוס. [פרחות].

אז וויתרנו על הרעיון ונסענו חזרה לבקתה שלנו החלפנו בגדים והלכנו לים, זאת הפעם הראושנה שהייתי בים אחרי שנה כי להרים את אבא שלי מהמיטה שלו לארגן תדברים ולנסוע יום שבת אחד לים זאת משימה צבאית וחשאית שמסובך לעשות,

אז היה בים ממש כיף ביום הראשון היו גלים מגניבים, והיינו בים בערך איזה רבע שעה כי שוב אבא שלי רצה לצאת, אז יצאנו.

והלכנו לבקתה אכלנו ארוחת ערב של סלט וחביתה ואני כל שנייה ברחתי לחדר בגלל שהיו מלא מלא מלא חומנים בגינה, (חומנים= חיה קטנה ומגעילה דמוית חיפושית], וזה קצת הקשה עליי לאכול את האוכל בצורה נורמלית.

ואחרי זה פשוט השתעממתי קשות האייפון שלי לא תפס את האינטרנט במקום כי צריך סיסמה, אז פשוט הקשבתי למוזיקה ובחנתי מחדש את 521 התמונות שהכנסתי לשם, וזה לקח לךי בערך שעה וזה היה די מהנה.

גיליתי שיש לי באייפון שיר הודי, בהתחלה הייתי בשוק וסתם התחלתי לשמוע קוראים לו "chori pe chori" ישר התחלתי לצחוק בכמויות אדירות כי השיר הזה פשוט קורע, שיר דפוק הזמרת לא יודעת לשיר בשיט, והזמר הוא כמו ג'יי הו ! [ מהקליפ של פוסיקט דולז] אבל אחר כך פשוט כבר המשכתי לחרוש על השיר הזה והגעתי למצב שאני יודעת את כל המילים שלו כבר למרות שעליי להודות שאני לא מבינה אפילו אחת מהמילים .

היום השני- אבא שלי העיר אותי ב8 וחצי פאקינג 8 וחצי ! ואז הלכתי לעשות יוגה שתרגיע אותי קצת מכל הלחץ הזה, והתארגנו והלכנו לים, היו שם פשוט כל כך הרבה בנים עם ריבועים שלא חשבתי על שום דבר אחר חוץ מזה זה כאילו שאב אותי לתוך הבטן מלאת המלבנים ריבועים שלהם זה אשכרה מייקל לואיסים בני 14.

היינו בים אני מניחה בערך בסביבות השעתיים, והלכנו לבקתה שהתאכסנו בה, התקלחנו ( כי אם אני נשארתת עם חול על הגוף שלי יותר מ5 דקות אני מתחילה להתעצבן ולשבור דברים אז להתקלח זה הכרחי.

השנה הבקתה הייתה פשוט מגעילה ברמות של ברמות, היו שם נמלים קטנות בכל מקום וכל הזמן אבא שלי ריסס את זה והיה ריח מסריח וזה היה פשוט נורא ! אני חושבת שאפילו על המיטה שישנתי בה היו נמלים. (דוחה!)

הלכנו לקניון לאכול ארוחת צהריים ושוב אכלתי בצ'ינה טאון ! (אוחחחח ממכר).

עשינו סיבוב בחנויות בחוץ ונכנסו לגולף (GOLF) ואני צריכה תיק לבית הספר ליום הראשון כי ביום הראשוןן מן הסתם אני לא אבוא עם ג'אנספורט. אז קנינו לי תיק כתום זוהר יפה ומושך את העין, ואני פשוט חולה על צבעים זועקים כמו כתום,ירוק, צהוב, אדום, תכלת וכל אלה זה כמו ריינבואו כזה ואני פשוט מתה על כל אחד ואחד מהצבעים האלה.

חזרנו לבקתה והתאגנו והלכנו לים שוב, היה בסדר קצת קריר אבל נחמד באנו לבקתה התקלחנו, ואחרי זה כבר הלכנו למסעדה על החוף, מסעדת דגים מדהימה, כאילו אם אתה בא למסעדה לא רעב אתה מריח את הריח שיש שם ופשוט בא לך לטרוף פילים. אז אני ואמא שלי הזמנו שרימפס וקלמרי אני כבר לא זוכרת מה הזמנו, וזה היה פשוט גן עדן. ולקינוח הזמנתי עוגת מוס שוקולד חם שאין דברים כאלה.

היום השלישי היום השלישי היה אותו הדבר כמוה יום השני, רק שפשוט היינו שוב בקניון והפעם קנינו לי לחדר פח צהוב מדהים, והקירות שלי בחדר הם ורודים אז צהוב וורוד לפי דעתי משתלב יפה בתור, "תות בננה" .

היום הרביעי והאחרון בדיוק אותו דבר כמו יום2 ו3 ,אבל פה מיהרנו לעשות את הדברים יותר מהר והייתי בים שעה שלמה ואז יצאתי לבערך 15-10 דקות ואז נכנסתי שוב לשעה שלמה, אני לא יודעת איך לא התקררתץי או ניהייתי חולה , אבל כנראה שמרוב כמות הפיפי שיש בים הזה מד החום שלו עלה. הלכנו לאכול צהריים במסעדה שליד הים אכלנו אותו דבר וסוף סוף הצלחתי להתחבר לאינטרנט ולא היה הרבה חדש.

סיכום חוויה - היה נחמד בסופו של דבר חוץ מכמויות החול שיש בים התיכון, והנמלים בבקתה.

* לג'פרי סטאר יש שיר חדש *אהאעאאהאהאעאהאעאעאה*

בא לי לקלל. פשוט לפלוט את כל מה שפי הגר במהלך השנים ולקלל.

בשביל מה אני אוספת את כל המאגר הזה אם בסופו של דבר אינני יכולה להשתמש בו אה ?

בשביל מה יש לי את כל המאגר הזה אם אני לא יכולה לשתף בו אנשים אחרים ?

למה זה כל כך נורא לקלל, אם זה היה כל כך נורא לא היו קללות, לא היו ממציאים את המילים האלה,

שתקועות לכולנו בראש במן מנהג מטופש כזה של "אסור להגיד", אז למה לא? למה זה כל כך נורא להשתמש במילים האלה?

מילים כמו ; זונה,כלבה,זין,כוסאמק,כוסרבאק,כוסאוחתוק, ואני בטוחה שיש לכם עוד ועוד להוסיף ושהרשימה הזאת לא תיגמר לעולם, תמיד כל יום ויום יוסיפו מילים חדשות לפה [לפחות לפי דעתי].

לפי דעתי זה טוב לקלל, זה פורק עצבים, זה כמו לבכות .

כשהייתי קטנה והייתי בוכה בגלל שהיה לי כואב תמיד ההורים שלי אמרו לי "זה שאת בוכה יעשה לך פחות כואב", אז פעם זה נראה לי טיפשי ולא הגיוני. אבל היום? היום אני חושבת שבכי משחרר, בדיוק כמו קללות.

הרבה אנשים מתביישים לבכות בפומבי (אנשים כמוני) אז במקום זה הם מקללים כי זה גם משחרר,

קללות זה הטרנד החדש.

באמת לא מאמינים לי? תסתכלו על זה בצורה הזאת, אם אתם מדברים עם ההורים שלכם ופתאום יוצאת לכם קללה מהפה הם ישר אומרים : "בתקופה שלי לא היו כל כך הרבה קללות ! מה קרה עם העולם? "

אז כן זה טרנד, וכמו כל טבעו של טרנד גם זה יחלוף ולאף אחד אין צל של מושג מה זה יביא אחריו עם חלוף הזמן.

אבל כמוני וכמו רבים אחרים, כולנו מצפים לטרנד החדש.

אז בעוד יומיים אני מסתלקת לי מהעיר עד תחילת הלימודים קרוב לוודאי זאת תיהיה התקופה העמוסה ביותר בחיי,

לא בגלל החזרה ללימודים בגלל דברים אישיים בחיים שלי שלא בא לי לדבר עליהם.

אלוהים ישמור ! למה אני תמיד מנסה להדחיק הכל?

Mr.Cosas

אני לא יודעת מה יקרה בעוד שבועיים, אני לא יודעת אם תסכים לדבר איתה אני לא יודעת אם את תפסיקי להציק לי ובטח שאני לא יודעת אם תקני לי מתנה ליומולדת כי אני "אימו" והחברות שלי הטו אותי לצד אחר נכון? אבל בנתיים אני לא זאת שירדה מ5יחידות ל4 יחידות, ואני לא זאת שלמדה כל החופש בשביל לעשות מבחן ששתינו יודעות שאת לא תצליחי לעבור אותו, אז עד שלא תתחילי להיות אמיתי אין לך בכלל על מה לדבר איתי, את זורמת עם כולם אין לך לאן ללכת איתי את מעיזה ואת אומרת" וואלה כן אני אצא עליה" אבל כשמגיע הרגע האמיתי את פשוט קופאת במקום ומגמגמת, ומסתכלת עליי, ומסכימה עם כל מילה שהזקנה אומרת, אז מה אני מסיקה מזה? שוואלה כן את פחדנית ואת לא מי שאת בבאמת כי אם את היית מיש את באמת לא היית מתלבשת איך שאת מתלבשת עכשיו, לא היית עושה את מה שאת עושה עכשיו, והחבר שלך לא היה החבר שיש לך עכשיו.

אני לא יודעת איך היא תגיב כשאני אגיד לה שאני לא ממשיכה שנה הבאה, כי היו לה כל כך הרבה ציפיות לגביי ואני כבר ממש מפוחדת מכל העניין הזה.

עוד מעט מתקרבת שנת הלימודים החדשה אבל אני לא בלחץ מכיתה ט' , אני בלחץ מאיך להגיד לה שאני לא ממשיכה שנה הבאה, בכללי התוכנית הייתה שאבא שלי יתקשר אליה ויגיד לה, אבל הוא פחדן כמו כל שאר המשפחה שלי אז עכשיו אני צריכה להתמודד עם זה, עם אחד הרגעים הכי קשים ומתוסבכים בחיים שלי, ואני ממש לא רוצה להתמודד עם זה אניי לא רוצה להיות האמיצה כי שנה מאוד קשה עומדת לפני במרק של שבועיים וחצי ואני לא מוכנה אפילו בחצי טיפה, ונמאס לי כבר אני רק רוצה להתחיל את החופש מההתחלה הייתי משנה בו כל כך הרבה דברים.

והתוספות ממיס קימוטה עוד אפילו לא בדרך, אני מקווה שנשאר לה את מה שאני רוצה להזמין.

אניהוא, אני לא רוצה שהחופש הזה ייגמר, וזה דבר שהוא מאוד לא טיפוסי לי בדרך כלל כל שנה בזמן הזה אני רק מקווה שהוא כבר ייגמר, וכל הזמן יש לי חלומות , יותר נכון סיוטים שכל כך רע לי שם ואת עד כדי כך שונאת אותי שאת עושה לי פשוט דברים רעים, ואני פשוט שונאת אותך אני מתחרטת על השנייה שהכרתי אותך בכלל, הלוואי שלא היינו מתחילות לדבר,

מתחת לעטיפה של הילדה החיננית והחמדה הזאת את פשוט זבל,שטן,פרוצה ועוד הרבה דברים.

אני לא רוצה שהשנה הזאת תתחיל,למרות שאני מחכה להפגש עם לא מעט אנשים שלא ראיתי כבר חודשיים, אבל אני יכולה להתאפק עוד חודש.

בקיצור אני לא רוצה שהשנה תתחיל.

אני אף פעם לא הייתי שלמה עם עצמי , ואני גם לא חושבת שאי פעם אהיה , תמיד שאפתי להיות מושלמת ומה לעשות שלא יכולתי להסתדר עם העובדה הקטנה הזאת שאני פשוט לא , אני זוכרת שהייתי ממש קטנה והייתי הולכת עם אמא שלי ואבא שלי לכל מיני מקומות והייתי רואה אנשים יפים , ולמרות שהייתי לבושה בבגדים הכי יקרים בחנות, עם התספורת הכיי אופנתית תמיד חשבתי שזאת שעומדת לידי נראת יותר טוב , וזה עדיין ככה משום מה כל בן אדם שהוא לא אני, נראה יותר טוב , יש לו יותר סיכוי להצליח בחיים מאשר שיש לי.

כבר כמה זמן שאני מנסה ךעבור את התקופה המסריחה הזאת אבל זה פשוט לא יוצא ממני. יש לי כל כך הרבה בעיות עלה ראש שזה כבר בלתי נסבל . מתחשק לי להמציא אקדח שיורים בו לתוך הראש והוא פותר את כל הבעיות שלך , אנשים המציאו מסך מגע אבל לא המציאו את הדבר הזה ? הייתי חוסכת בשבילו כל החיים אבל רק שהיה קיים והיה פשוט פותר לי את כל הבעיות בדקה, זה המכשיר המבוקש לדעתי , היה עכשיו ולדעתי גם יהיה עד שלא ימציאו אחד כזה.

המצב רוח שלי חרא כמו ששמתם לב , ויש לי תחושה שהוא פשוט שונא אותי, לרוב התחושות שלי נכונות לגבי כל מיני אנשים, אני פשוט מבינה , לפי הדרך שאנשים כותבים , לפי הדרך שהם מדברים, לפי התדירות שהם עונים לך בהודעות , אני מבינה שמשהו לא בסדר , אבל אני יודעת שאני אשמה כי אני הייתי סתומה אבל הוא ממש הבהיל אותי עם השיחה המוזרה הזאת וגיליתי בו צד שלא ידעתי שקיים בכלל ובגלל זה פשוט נתקפתי פאניקה עזה , וחשבתי שיהיה יותר טוב פשוט לא לדבר איתו למרות שהוא בכלל לא היה בעיר בערך ארבעה ימים, אני יודעת שעכשיו הוא לא רוצה לדבר איתי וזה בסדר כבר התרגלתי לעובדה שאני רבה עם מישהו חדש כל יומיים, התרגלתי לעובדה שחברים טובים פשוט עפים לי מהפנים תוך שנייה , אז עוד אחד שהכרתי רק השנה יעוף לי מהפנים ?

בסדר התרגלתי לזה כבר, עוד אחד הלך לזבל. למרות שכן, זה כואב ומעציב שזאת אשמתי ואין דרך לבקש מחילה כי פשוט נגמרו לי כבר כל התירוצים, ואני נלחצת מהרבה דברים וזה אחד מהם תמיד כשאני רבה עם האנשים הלב שלי מתחיל בום בום בום, והרגליים שלי מתחילות לרעוד, כנראה שאני פשוט פוחדת להפסיד חברים כי גם ככה אני לא מוצפת בהם.

השיר הזה פשוט עזר לי להתגבר על כך כך הרבה חרא בחיים שלי שהתחילו לפני שנתיים,

שאני פשוט לא יכולה לתאר במילים, הוא עדיין עוזר לי והוא תמיד יעזור לי אני פשוט מאוהבת בשיר הזה,

ושלא נדבר בכלל על הקול של הזמר והמילים, יש לי צמרמורת כשאני שומעת את הדבר הזה.

ואכן זאת להקה של אימוקור אבל זה שיר אקוסטי שלהם רק גיטרה,

ופשוט עושה לי רטט בגוף לשמוע אותו.

black veil brides - The Mortician's Daughter

רציתי פשוט לכתוב על הסרט שראיתי עכשיו . שמעתי מחברים שזה סרט מזוויע , במובן הטוב

ושזה סרט ל18+ אבל בקטנה ראיתי סרטים הרבה יותר גרועים מזה . (תאמינו לי).

אבל הסרט הזה פשוט גרם לי להקיא(?)  , אין לסרט אפילו ג'אנר אני לא יכולה להגדיר את זה קומדיה כי זה יותר מחליא,

מאשר מצחיק ולא אני לא הומופובית מי שמכיר אותי יודע שאני ההפך הגמור, פשוט הגמור .

אבל הסרט הזה פשוט עושה צחוק מהומואים פשוט ככה, למרות שהשחקן הומו (נראה לי) הסרט דוחה, ומגעיל.

נו ניחשתם כבר ? כן זה ברונו.

נשמע סרט נחמד איזה אוסטרי שאיבד את העבודה שלו נוסע ללוס אנג'לס בשביל להיות מפורסם,

נו ניחה - נשמע נחמד למה לא לראות ?

וכן ידעתי שזה סרט על הומו, אבל זה זה פשוט היה מוגזם, מי שלא ראה את הסרט תראו, למרות שהוא די דוחה תראו אותו,

בסופו של דבר אחרי כמה זמן פשוט תשבו ותצחקו על הסרט הזה בהתחלה תקבלו שוק אבל אחר כך כן תתחילו לצחוק עליו,

אבל אולי באמת לא הכי אהבתי את הסרט בגלל שאני עוד צריכה להתבגר בשביל לראות את זה , למרות ששוב ראיתי דברים יותר גרועים (לא , לא אמריקן פאי יותר גרוע ).

אבל בסופו של דבר איך נסכם את דעתי על הסרט ?

סרט נחמד, תראו את זה כשאתם לבד בבית כי יש קטע שהוא נכנס למסיבת חילופי זוגות ויש קולות של אורגזמות (-.-")

אז תנמיכו, חבל שאני לא בת 18 היה מצחיק ללכת לראות את הסרט הזה בקולנוע.

אז כן, החלטתי לחזור לפה לא כי משעמם לי (תופתעו)

ולא כי יש לי מה לספר (כי אף פעם אין)

סתם כי בא לי לכתוב קצת , ולפתוח את המוח בימים המשעממים האלה.

אז לכתוב משהו , אין לי .

ואני גם לא חושבת שאי פעם יהיה לי לחיות בפח זבל זה יותר מעניין מלחיות בבית שלי.

היום שלי מתחיל ככה :

אני קמה בסביבות 8 וסוגרת את החלון כי כל השמש נכנסת ומחממת לי את החדר ואת המיטה עד

שאני מרגישה שאני כבר חיה בסאונה ועוד קצת אני צריכה לצאת ממנה ולקחת את המקלחת הקרה שלי

בשביל להתרענן.

ממשיכה לישון עד בערך סביבות 12 (וזה קורה אם סבתא שלי לא מתקשרת אליי בשביל לשאול אותי

אם אמא התקשרה, ואם לא ניהיה לי חם ואני מזיעה וקמה ומדליקה מזגן אבל אז כמובן אני כבר לא מצליחה לישון).

קמה, הולכת למחשב בודקת מה חדש ביוטיוב, בפייסבוק ובמיספייס, בודקת אימייל , בנתיים המסנג'ר מתחבר

ותמיד יש את הילד המשועמם הזה ששולח לי הודעות חופרות ואני לא עונה.

אני הולכת לאכול ארוחת בוקר בזמן של ארוחת צהריים. (הארוחת בוקר שלי נעה בין השעות 1 וחצי ל2).

בדרך כלל אני אוכלת קורנפלקס עם חלב , הקורנפלקס שאני אוכלת הוא כריות מצופות שוקולד.(אם טעיתם לרגע

אז כן זה טעים).

בדיווק עכשיו גילית שג'ייסון גנינו הולט הומו ואני קצת בשוק אבל לא משנה נמשיך בפוסט החסר תועלת הזה.

לאחר מכן אני הולכת למחשב עושה את שיעורי הבית שלי במתמטיקה שיש לי תחושה קלילה בבטן שאני לא אגמור עד ה31

לספטמבר, ויערפו את ראשי.

לאחר מכן אני רואה טלויזיה לרוב ניקולודיאון כי יש שמה את התוכניות הכי נורמליות אבל ראיתי את כל הפרקים שלהן.

ואני שומעת מוזיקה ופשוט בוהה בתקרה ,

אוחחח שגרה.