סיפורי אהבה בהמשכים

זה את מתן ומיכל מתנשקים להם
לא יכולתי לדבר, נשארתי קפואה במקום.

=פרק 50!=

" הוו פאק." לחשתי בשקט בשקט , מתן הסתכל עליי.

אני לא הצלחתי להראות טיפת כעס בפנים שלי, לא הצלחתי להוציא איזו קללה או סטירה

פשוט תפסתי את הרגליים שלי ועפתי משם.

-

מתן:" מה את סתומה? תראי מה עשית עכשיו!" הוא אמר ויצא מהדלת בכוונה לרדוף אחרי שיר.

יצאתי מהבית והלכתי לעבר תחנת האוטובוס , לא בכיתי פשוט הייתי בשוק.כאילו הייתי אדישה למצב

כאילו זה לא נגע בי בכלל, כאילו הם ביחד ואני רק מפריעה להם על הדרך.

" שיר ! שיר תעצרי..!!" שמעתי את מתן צועק מאחורי אבל לא הקשבתי המשכתי ללכת באותו הקצב

נשארתי אדישה כלפיו כבר התחלתי להריץ בראש את המשפטים שהוא בטח יגיד לי

' זה לא מה שאת חושבת ' , ' היא נישקה אותי .. ' זה לא עניין אותי לשמוע אותו.

מתן תפס לי ביד, מתנשף מחכה שאני אגיב.

אני נעצרתי הסתכלתי עליו

" תחסוך ממני את המשפטים שלך כי אני לא אאמין להם במילא."

זה כל מה שצלחתי להוציא מהפה שלי , השתחררתי מהיד שלו והמשכתי ללכת.

הוא כנראה נשאר במקום כי לא שמעתי אותו צועק לי או הולך אחרי.

שילמתי לנהג והתיישבתי בסוף האוטובוס , רציתי שקט.

רק אז דמעה אחת זלגה לי מהעיניים וגם אותה הספקתי לנגב מהר.

אחרי כמה דקות של הליכה נכנסתי לבית אמא ואבא היו בסלון אמרתי להם שלום ועליתי לחדר.

הטלפונים ממתן לא איחרו להגיע , 4 שיחות שלא נענו ו3 הודעות.

את ההודעות מחקתי מבלי לקרוא, לא רציתי בכלל להתעסק בו.

לא הבנתי למה אני "זוכה" לעוד בגידה. אני עד כדי כך נוראית?

עד שהצלחתי לסמוך על מתן לדעת שהוא באמת אוהב אותי ושאין סיכוי בעולם שהוא ייפגע בי.

הוא מתנשק לי עם אחת הבנות שאני יותר שונאת , הוא פחד ממני שאני אבגוד בו ועושה בדיוק אותו הדבר.
קיבלתי טלפון מנועה בצלצול האחרון עניתי אחרי ספקות אם לדבר עכשיו עם מישהו או לא.

נועה:" מאמי מה איתך??"

אני:" לא משהו מה איתך?"

נועה:" מה קרה??"

אני:" אין לי כוח להסביר את זה בטלפון.."

נועה:" אז אני באה אליך עכשיו!"

אני:" אוקי..."

היא מיהרה לנתק אמרה לי שהיא מתארגנת ועוד 5 דקות היא אצלי.

ובאמת היא לא איחרה לבוא, רק נכנסה לחדר ונתנה לי חיבוק עצום

נועה:" עכשיו. את מוכנה להסביר לי מה קרה?"

אני:" מיכל ומתן התנשקו, יותר מזה?"

היא הגיבה כמו שציפיתי, פה פעור היא הייתה בהלם בשוק בטראומה.

נועה:" מיכל ומתן??? מתי?"

אני:" באתי אליו בהפתעה להסביר לו שמיכל היא אחראית להכל!

ושיפסיק להקשיב לה אבל מסתבר שלו יש דעות אחרות עליה.

תפסתי אותם מתנשקים בחדר שלו, כולה מרוחה עליו. איכס"

נועה:" איזה בת זונה..ומה היה?"

אני:" הלכתי משם, הוא כמובן רדף אחרי אבל אמרתי לו שיוותר זה לא ילך לו."

נועה:" די מאמי.. אני כ"כ מצטערת שאת צריכה לסבול בני אדם כמוהם!"

אני:" זה בסדר, אני אתגבר. " חייכתי.

חיוך לא אמיתי כמובן כי לא הייתה בי טיפת שמחה בשביל לחייך.

נועה:" אין אין מיכל הזאת כל כך נחש. איך יש לה חברות? איך היא לא הפסיקה לבגוד בכולן או משו.."

אני:" מסתבר שהיא מתחילה לאבד אותן.. את נעמה לפחות."

נועה:" רציני?"

אני:" כן.. נעמה היא זאת שאמרה לי שמיכל התכוונה לסכסך ביני לבין מתן."

נועה:" היא אשכרה תכננה את זה , אני אכנס בה!"

אני:" אני נכנסת בה ראשונה. "

נועה:" איכס. איך אורן היה איתה בכלל אני לא מבינה אותו."

אני:" חח זה מצחיק את יודעת.. כל הזמן הזה מתן פחד שאני עדיין אוהבת את אורן

ושחס וחלילה אני אעשה איתו משהו , שהוא זה שהלך והתנשק עם מיכל!"

נועה:" אני יכולה להבין את מתן בלי הקטע של הבגידה. את ואורן אהבתם אחד את השני בצורה לא רגילה.

עד כדי כך שוויתרתם על הקשר שלכם כדי שהצד השני יוכל ליהיות מאושר.."

אני:" כן אהה.. מעניין מה עם אורן"

נועה:" מעניין מה עם אורן? "

אני:" לא  כאילו.. מעניין מה איתו סתם בחיים אנחנו בקושי מדברים מאז הפרידה

 לפעמים יוצא איזה דיבור נחמד כזה אבל כולם מצפים מאיתנו שנתרחק."

נועה:" שתתרחקו למה?"

אני:" כי כולם בטוחים שאנחנו עדיין אוהבים אחד את השני."

נועה:" ומה את חושבת ? מרגישה?"

שתקתי. באותו רגע לא ידעתי מה  אני מרגישה הכל נכנס למערבל ענקי וערבל לי את כל הרגשות.

" לא יודעת."

אמרתי לה בטון ספקני.

נועה הייתה אצלי עד שעה מאוחרת , הצעתי לה לישון אצלי אבל היא אמרה שהיא חייבת לחזור הבייתה.

נכנסתי למיטה ולא נרדמתי התהפכתי מצד לצד כמעט שעה בתקווה להירדם.

בשבועיים הבאים התקרבתי לנעמה ממש, מעבר לכל מה שהיה עם אורן ומיכל היא הייתה ממש חמודה
ולא פעם חשבתי שאנחנו יכולות ליהיות חברות ממש טובות לולא כל המקרים.

היא הייתה מסתובבת איתי נועה וליטל היא לא דיברה עם מיכל.

למיכל היו ת'נחשות שלה, בכל שנייה ביום היא מצאה דרך להיכנס בי הזכירה את מתן בכל אפשרות.

אבל לא עניתי, לא רציתי לתת לה את התענוג למרות שרציתי להרוג אותה!

מתן לא הפסיק להתקשר אבל אני.. אני הייתי בשלי לא  הייתי מסוגלת לסבול עוד בגידה אחת.

הוא חצה את הגבול האדום שלי ואין דרך חזרה. למרות שכאב לי ורציתי לדבר איתו

לשמוע את הצד שלו אבל ידעתי שלא משנה מה יהיה זה לא יחזור ליהיות אותו הדבר.

מידי פעם הייתי מחזיקה את הפלאפון ושואלת את עצמי אם לשלוח הודעה או לא

אבל אמרתי שאין טעם שזה יכול לקרות שוב. ומי יודע אולי הוא ומיכל ביחד.

-כעבור שבועיים-

נועה:" נו אז מה את מתכוונת לעשות?"

אני:" לא יודעת מצד אחד אני מתה לדבר איתו אבל מצד שני מזה ייתן לי.. "

נועה:" לא יודעת.. סתם לדבר איתו לראות מה שלומו."

אני:" לא יודעת.. "

נועה:" שיר את בעצמך אמרת לי שאת ואורן התקרבתם מחדש. נו אז תתקשרי !"

היא האיצה בי להתקשר אליו אז באמת חייגתי.

אחרי 2 תקתוקים והוא ענה.

אורן:" היי שיר.."

אני:" היי מה קורה?"

אורן:" אני בסדר.. מה איתך?"

אני:" בסדר.. סתם רציתי לדעת מה שלומך "

אורן:" איזה חמודה..  אני בסדר קניתי בגדים היו ו.. "

דיברנו כמה דקות על מה הוא עשה בימים האחרונים מה אני עשיתי..

עשה לי טוב לדבר איתו.

נועה: את רואה ? את יכולה ליהיות ידידה שלו! זה לא כזה קשה.."

אני:" אולי את צודקת.. ממש.. אבל.."

נועה:" מה עכשיו?"

אני:" לא יודעת.. מוזר"

נועה:" מוזר כי את עדיין מרגישה אליו משהו.."

אני:" אני לא! .. אני לא חושבת בכל אופן!"

ב6 חזרתי מנועה, ההורים שלי אמרו לי שהם צריכים לדבר איתי

אני שונאת שאומרים לי" שיר אנחנו צריכים לדבר" זה לא מבשר טוב

אז ישר פחדתי , כבר תיארתי לי בראש מה הם הולכים להגיד לי

גם אבא וגם אמא ישבו בסלון קרובים אחד לשני מחזיקים ידיים

לא הבנתי מה קרה.

שיר:" אתם מוכנים להגיד לי מה קרה? " דאגתי.

אמא: שיר.. הולך ליהיות לך אח. אני בהריון."

-

נועה:" גם היא במצב לא משהו " היא אחזה את הפלאפון בידה והמשיכה את שיחתה עם ליטל.

ליטל:" מה שוב מתן?"

נועה:" אני יותר חושבת בכיוון של אורן.."

ליטל:" מה עם אורן? קרה משהו?"

נועה:" לא יודעת.. אני חושבת שהיא עוד אוהבת אותו פשוט מסרבת להודות בזה."

ליטל:" לא נראה לי .. חושבת?"

נועה:" נראה לי שכן.. בכל אופן היא מבולבלת ואני לא אוהבת לראות אותה ככה."

ליטל:" מה עושים?"

נועה:" מממ .. וואי יש לי רעיון.."

ליטל:" נו איזה??"

נועה:" תבואי אליי ואני אסביר לך.."

ליטל:" אני אבוא אליך אחרי שאני אחזור מעידו.. אני הולכת אליו עכשיו.."

נועה:" חח טוב יפתי מחכה לך ."

ליטל:" ביי לבנתיים."

היא ניתקה את השיחה עם נועה היא שמה נעלים לקחה מפתחות ויצאה מהבית.

היא הייתה מאושרת , עברה עליה תקופה מדהימה וטובה.

הכל הצליח לה והיא לא רצתה שזה אי פעם ייגמר.

היא הגיעה במהירות לבית של עידו כבר ציפתה לראות אותו אחרי כמה ימים שלא ראתה אותו.

היא דפקה על הדלת אמא שלה קיבלה אותה בפנים שמחות כמו תמיד.

... :" עידו למעלה " היא חייכה אליה

ליטל :" אוקי "

היא עלתה במדרגות והלכה במשך המסדרון לכיוון חדרו של עידו.

הדלת הייתה חצי פתוחה וליטל יכלה לשמוע שעידו מדבר בטלפון

היא רצתה להיכנס ולהגיד לו כבר שלום ולתת לו נשיקה ענקית

אבל לא יכלה להימנע מלהקשיב לשיחה שהתנהלה.

עידו:" את לא מבינה שאני לא יכול תפסיקי כבר!

בגלל השטויות שלך היא עוד תעלה על זה.

לא.. את לא יכולה לבוא עכשיו! כי היא צריכה לבוא אליי

אנחנו נפגש מה את דואגת..... , מוריי, די.. אני אפנק אותך ביום שישי .. סבלנות."

ליטל נגעה בידה בדלת שבעקבות זאת נפתחה, עידו נותר המום.

-

כ"כ שמחתי מהעובדה שהולך להיות לי אח או אחות!
קיוויתי שזאת תהיה תינוקת.

ואני עוד חשבתי משהו רע , אבל הם באמת הבהילו.
למרות כל התקופה המגעילה הזאת שאני עוברת לאחרונה זה עשה אותי שמחה.

-

נועה התיישבה  על המיטה ראתה 'מגרש ביתי'

עד שקיבלה טלפון מ ' ערן '

נועה:" הלו .."

ערן:" מה  קורה מאמי ?"

נועה: " ערן מה אתה רוצה ?"

ערן:" למה את מדברת ככה?"

נועה:" כיי אני לא מבינה מה אתה רוצה ממני..

פעם אחת אתה אומר לי שאתה רוצה שנסיים את מה שיש בייננו

אחר כך אתה אומר שאתה אוהב אותי  תחליט כבר."

ערן:" אני רוצה אותך אבל.. אני לא יודעת את קטנה מדי זה בעיה.."

נועה:" אז למה אתה ממשיך להתקשר ולהציק?"

ערן:" כי אני אוהב אותך."

-

עידו:" ליטל ..." הוא היה עדיין בהלם הוא לא ידע מה היא שמעה מה היא לא שמעה

ליטל:" וואו.. " הוא ניסה להתקרב אליה  אולי לתקן במקצת את המצב

" שלא תעז להתקרב אלי... " היא אמרה והלכה משם.

כל הדרך היא בכתה היא לא ידעה לאן ללכת היא נזכרה שהיא צריכה ליהיות אצל נועה

אבל לא היה לה כוח ללכת לשם, לא עכשיו אחרי שגילתה שעידו בוגד בה..

-

עליתי למעלה ראיתי קצת טלוויזיה קיבלתי טלפון שוב ממתן.

רציתי לסנן שוב כמו שאני עושה תמיד אבל פחדתי . פחדתי שיימאס לו והוא לא יתקשר יותר.

אז עניתי.

אני:" מה?"

מתן:" שיר .. ענית.."

אני:" כן כי נמאס לי שאתה מתקשר ומציק לי.."

מתן:" לא הייתה לי אפילו את ההזדמנות להסביר לך."

אני: "להסביר לי מה מתן? שאתה ומיכל אוהבים להתנשק ביחד ?"

מתן:" זה בכלל לא היה ככה.. היא נישקה אותי ונכנסת בזמן לא טוב."

אני:" אז סתם השפתיים שלך זזו גם? היא הכריחה אותך זה העניין.."

מתן:" לא.. זאת אומרת נסחפתי כי הכל בלבל אותי כל מה שהיא אמרה לי על אורן

ועל זה שהוא אוהב אותך נשברתי."

אני:" חבל שאתה שהאמנת לה ולא לי שהסברתי לך שאני לא רוצה את אורן!"

מתן:" אני מצטער שיר.. אני אוהב אותך.."

אני:" לאהוב אותי זה לא מספיק.. אתה לא מבין שאני לא יכולה לסמוך עליך יותר?"

מתן:" נתחיל מחדש. לאט לאט..."

אני:" אני לא יודעת..."

מתן:" תחשבי על זה רק. "

אני:" טוב.. "

ניתקתי. לא יכולתי להגיב אחרת גם אם רציתי.

כי כן אהבתי אותו פשוט אני לא יודעת אם אני אוכל לסמוך עליו שוב.

כל פעם שאני חושבת עליו אני ישר נזכרת בנשיקה שלו ושל מיכל.

וזה מטריף אותי.

התחברתי לאייסי נעמה שלחה לי הודעה ונועה.

נועה:" שירוש..."

אני:" היי מאמי מה קורה ?"

נועה:" בסדר.. תגידי את יודעת איפה ליטל במקרה?"

אני:" היא אמרה לי שהיא הולכת לעידו..."

נועה:" היא לא עונה לי והיא הייתה צריכה לבוא גם אליי.."

אני:" דברי עם עידו? אולי הפלאפון שלה סגור או משהו?"

נועה:" דיברתי הוא אמר שהיא הלכה.."

אני:" זה מוזר... "

נועה:" כן ואני לא יודעת איפה היא יכולה ליהיות אם היא לא אצל עידו ולא בבית.."

ליטל ישבה בפארק היה לה קר והיא רעדה אבל לא היה אכפת לה.

היא רק רצתה ליהיות לבד בלי שאף אחד יטריד אותה.

היא סגרה את הפלאפון ורק חשבה על עידו.

היא החלה לבכות שוב... ' מה עשיתי שזה מגיע לי .. '

-

אני:" טוב צריך ללכת לחפש אותה או משהו? זה לא מצחיק.."

נועה:" רציני נפגש ביציאה מהרחוב שלי?"

אני:" סבבה אני יוצאת עכשיו.."

דאגתי לליטל.. איפה היא יכולה ליהיות אם היא לא אצל עידו לא אצל נועה ולא בבית.

אולי קרה לה משהו בדרך..

ראיתי את נועה מרחוק הלכתי קצת יותר מהר ואז התחלנו ללכת ביחד.

נועה:" איפה היא יכולה ליהיות?"

אני:" אולי אצל עדי או נעמה?"

נועה:" מה יש לה לחפש שם? היא אמרה לי שהיא תבוא אליי מיד אחרי עידו.."

אני:" בואי נלך בכל מקרה לנעמה אולי היא שם."

נועה:" טוב בואי.."

התחלנו ללכת לכיוון הבית של נעמה באמצע הדרך עברנו דרך הפארק זה הקיצור לבית שלה

נועה:" יאו הנה היא.."

אני:" מה איפה?"

נועה:" שמה! " והיא הצביעה לעבר הספסל.

הלכנו מהר וראיתי שליטל בוכה ונסערת..

אני:" ליטל מה קרה??"

אבל היא לא ענתה רק המשיכה לבכות.. אני ונועה ישבנו כל אחת בצד וחיבקנו אותה

לא היה לי שמץ של מושג מה קרה לה ולמה היא בוכה כ"כ הרבה.

נועה:" דיי מאמי תפסיקי לבכות.. אולי תגידי לנו מה קרה?"

אחרי כמה דקות היא נרגעה טיפה היא ניגבה את הדמעות עם הסווצ'ר שלה.

והסתכלה לשמיים כאילו היא מחפשת שם מישהו.

אני:" ליטל..."

ליטל:" אוף אוף אוף.."

נועה:" מה קרה ליטל??"

ליטל:" עידו בוגד בי.." ואז היא שוב פרצה בבכי.

אני ונועה נותרנו המומות.. עידו? יבגוד בליטל

כמעט ולא האמנו.

אני:" עידו?? את בטוחה?"

ליטל:" כן אני בטוחה! תפסתי אותו על חם מדבר עם מורייי שלו .. "

הסתכלתי על נועה ולא ידעתי איך להגיב .. אני בעצמי לא ידעתי איך להתמודד עם הבגידה של מתן.

נועה:" ליטל את חייבת להפסיק לבכות ולהירגע בסדר? בואו נלך אליי הבייתה ונירגע."

אחרי כמה דקות קמנו נגעתי בידיים של ליטל והן היו קפואות מה שאומר שהיא הייתה בפארק הרבה זמן.

הגענו לבית של נועה והוא היה ריק רק אחיה בן ה10 היה בחדר שלו.

עלינו לחדר של נועה ליטל התיישבה על המיטה אני על השטיח ונועה ליד ליטל.

אני:" מה שמעת שהוא אמר לה ?"

ליטל:" באתי אליו וכזה שמעתי אותו מדבר אז לא נכנסתי לחדר ועמדתי בחוץ

והקשבתי לשיחה והוא אמר משו " בגלל השטויות שלך היא תעלה עלינו.."

" בסוף שבוע אני אפנק אותך מורי..." וכל מיני כאלה הייתי בשוק...

למה הוא בוגד ביי מה רע בי??" היא החלה לבכות שוב.

ואני כמעט התחלתי לבכות איתה הכרתי את ההרגשה הזאת כ"כ מקרוב.

אני:" אין שום דבר רע בך ! זה הוא שאידיוט לא את איך לך מה להאשים את עצמך ליטל.."

נועה:" אני ארד להביא לשתות.." והיא יצאה מהחדר

ניגשתי לליטל וחיבקתי אותה.. לא הפסקתי להגיד לה שהיא תהיה חזקה ותתגבר על זה.

רציתי למצוא את המילים הנכונות כדי לעודד אותה.. להפוך אותה לשמחה יותר אבל לא מצאתי.

ליטל:" הוא ניסה לחייג אליי כ"כ הרבה פעמים עד שסגרתי את הטלפון.."

ב10 חזרתי הבייתה סחוטה מעייפות ומלאת דאגות לליטל. היא הייתה ממש שבורה

לא אני ולא נועה מצאנו דרך לעודד אותה חוץ מלהגיד שהכל יהיה בסדר.

עבר חודש מאז.. ליטל המצב שלה היה יותר טוב למרות שהיא עדיין לא הייתה מסוגלת לדבר עליו מבלי לבכות

אבל המצב רוח שלה השתפר יותר.

אני ומתן לא ממש דיברנו, הוא התקשר כמה פעמים אבל הסברתי לו שאני צריכה את הזמן שלי

הייתי כ"כ מבולבלת. לא ידעתי מה אני רוצה מעצמי והבגידה של עידו שוב עוררה בי רגשות עצובים כאלה

והזכירה לי שוב את מתן ומיכל ולא יכולתי עם זה.

לא דיברתי עם עידו לא יכולתי להסתכל לו בעיניים בכלל הוא הגעיל אותי.

לא היה מה לטעות כאן אם ליטל שמעה שיחת טלפון שלו ושל מור הזאת

אז זה אמיתי והוא לא יכול להמציא תירוצים.

אני ואורן חיזקנו את הקשר הידידותי בייננו. והיה נורא כיף לדבר איתו

אבל עדיין היה לי טיפה בלבול בקשר אליו.

נועה אמרה שיהיה בסדר. אני לא יודעת מאיפה היא הייתה כ"כ בטוחה אבל סמכתי עליה.

-

נועה:" נו אז מה את אומרת זה טוב נכון?"

ליטל:" מעולה! מאיפה את מביאה את הרעיונות האלה תגידי לי ?"

נועה:" אז צריך לדבר איתו.."

-

לקראת ערב ישבתי עם אמא. היא קנתה ספר על הריון ולידה

והיא גם הראתה לי תמונת אולטרסאונד שהיא הביאה.

עדיין לא היה עובר אבל היה משהו קטן כזה שאי אפשר היה להתעלם ממנו.

זה היה מדהים. כ"כ התרגשתי.

קיבלתי טלפון מנועה

אני:" היי יפה שלי."

נועה: " מה איתך?"

אני:" בסדר ואת?"

נועה:" בסדר.. בא לך לעשות משהו היום.."

אני:" יש הצעות?"

נועה:" כן.. אורן אמר שאפשר לשבת אצלו כי בחוץ יורד גשם וזה.."

אני:" אהה יש לו בית ריק.. ?"

נועה:" אח שלו הקטן בבית אבל זה עדיין בית ריק !"

אני:" חח סבבה מתי ?"

נועה:" עוד שעה ככה.."

אני:" סבבה נראה אותך שם.."

ניתקנו הודעתי לאמא שאני יוצאת היום ועליתי להתארגן.

נכנסתי להתקלח כשיצאתי הסתכלתי בפלאפון לראות מה שעה

וראיתי שיש לי הודעה חדשה ממתן

" שיר רק רציתי שתדעי שאני אוהב אותך ואני אחכה לך.

כמה זמן שזה ייקח. אני לא רוצה לאבד אותך."

למרות שהוא אמור לרדוף אחריי ואין סיבה שאני אגיב לו הייתי חייבת

אז שלחתי רק סמיילי חיוך קטן. להראות לו שהנה קיבלתי.

אחרי חצי שעה יצאתי מהבית לכיוון אורן.

בדרך דיברתי עם ליטל היא אמרה שהיא יוצאת עכשיו וככה גם נעמה

נועה כבר הייתה שם.

הגעתי לפתח הדלת דפקתי... ואח שלו הקטן פתח הוא חיבק אותי

כנראה שהוא זוכר אותי בתור החברה של אורן.

הוא היה כזה מתוק הוא הודיע לי שאורן למעלה.

הוא רץ בחזרה לחדר שלו ואני עליתי למעלה..

דפקתי על הדלת שהייתה סגורה.. " כןן.." שמעתי את הקול של אורן

פתחתי את הדלת ראיתי את אורן יושב על כסא המחשב והסתובב לכיוון שלי

ורק הוא היה שם.. אף אחד חוץ ממנו.

אני:" כולם מאחרים?"

אורן:" האמת שלא.." הוא אמר וניגש לכיווני..

אני:" אז .. איפה הם?" שאלתי לא מבינה.

אורן:" הם לא יגיעו.."

אני:" מה איזה מגעילים למה הם לא הודיעו לי שהתבטל."

אורן:" לא התבטל.." הוא ענה בפשטות כזאת.

אני:" אז.. תחליט הם יגיעו לא יגיעו ?"

אורן:" יש יציאה.. אבל זה רק אני ואת. "

הייתי בשוק. כמעט בלעתי את המסטיק.

אני:" אני לא מבינה.."

הוא התחיל להסביר לי ואני נשארתי המומה ברוב ההסבר

נועה וליטל ארגנו את זה הוא אמר שהן טענו ששנינו מבולבלים.

אני:" הן לא נורמאליות.."

אורן:" אולי.. אבל הן צודקות.."

אני:" אתה מבולבל?"

אורן:" כן די.. מה איתך?"

אני:" אותו הדבר.. " עיקמתי פרצוף.

התיישבנו על המיטה שלו לא ידעתי מה צריך לעשות במצב כזה.

הוא הסתכל עליי ואני השפלתי את המבט שלי למטה.

אורן:" בתקופה האחרונה אני לא יודע מה אני רוצה מעצמי

ואני מוצא את עצמי חושב הרבה.. עליך. "

אני:" גם לי זה קרה.. פשוט כל העניין עם מתן גם זה בלבל אותי

ואני לא יודעת מה איתי כל התקופה הזאת פשוט מגעילה."

אורן :" מה עם מתן באמת?"

אני:" לא ממש יודעת.. מאז הבגידה בקושי דיברנו."

אורן:" הבנתי "

אני:" אני לא מבינה אותו הוא דאג בגללי .. שאני עדיין אוהבת אותך

ושאני רוצה אותך בחזרה והוא הלך והתנשק עם מישהי אחרת אני לא מבינה את זה.."

אורן:" מה את מרגישה?"

הוא התקיל אותי בשאלה שלא הייתה לי עליה ממש תשובה

לא ידעתי מה אני מרגישה.

אני:" אני לא יודעת.. כאילו מצד אחד אני נמצאת במערבולת שלמה עם מתן
ומצד שני אתה כאן ואני לא יודעת הכל כל כך מסובך " התחלתי לדבר מהר

ניסיתי למצוא את התשובה הנכונה אבל כנראה שלא הייתה כזאת.

" ואני לא יודעת מה אני רוצה ומה יהיה איתי ו.. " הוא נישק אותי.

אורן פשוט נישק אותי לשנייה ומיד התרחק נשארתי בפה פתוח לא נשמתי

ומיותר לציין שהייתי בשוק. אבל זה לא הרגיש לי מוזר

וכנראה גם לא לו כי הוא לא הצטער או משהו

הסתכלתי עליו.. והוא הסתכל עליי כאילו אנחנו מקווים לחפש את התשובות בעיניים

ובפעם הראשונה מזה הרבה פעלתי מתוך הלב ולא מתוך המוח , התקרבתי אליו ופשוט נישקתי אותו

הוא חיבק אותי במותניים מקרב אותי אליו מסרבים שהנשיקה הזאת תיפסק ליטפתי לו את השיער

וביד שנייה ליטפתי לו את הפנים.

הרגשתי בעננים. אני ואורן התנשקנו.

מקווה שאהבתם ונשארתם במתח :)