להלביש את השמיכה ולהשכיב אותה לישון. לכסות אותה ולשבת לידה עד שתירדם.

מגעיל. מכירים את ההרגשה שאלף עיניים מסתכלות עליכם? בוחנות, מוצאות בכם את הפאקים הכי קטנים?

יש אנשים שאני מצליחה להוציא מהם גועל שלא ידעתי שקיים בכלל אצל בני אדם. ויש אנשים שאני פשוט לא יכולה להגיד להם "לא" (ואולי כן). וכאלה שמביאים אותי לסף עצבים הכי גבוה שאני יכולה להגיע אליו (את זה בדר"כ רק אבא שלי מסוגל לעשות). וכאלה שמזכירים לי כמה אני שונאת את עצמי ועל מה. וגם כאלה שמזכירים לי למה אני קמה כל בוקר, למה העולם יפה, ולמה שווה להיות בחורה- כי בחורה זה מתוחכם.

אלוהים גאונה. האקס מתקשר שיכור, כשהאקס השני בדיוק מתחבר למסנג'ר, וכל זה בזמן שאני מתכתבת עם ***. ולפני שנייה אמרתי שבחורה זה מתוחכם. אלוהים זו בחורה. עובדה.

זה בלתי נמנע!!!

אחחח... כמה חיכיתי למשפט הזה. זה כן, זה כן, זה כן, זה כן, זה כן, זה כן, זה כן, זה כן , זה כן, זה כן, זה כןןןןןןןןןןןןןן!!!!! שיט. זה לא.

ז'תומרת, זה כן. אני פשוט לא יודעת אם אני מספיק חזקה וחכמה כדי למנוע את זה. וזה לא מסובך למנוע את זה. אני פשוט לא יודעת אם אני רוצה למנוע את זה. 

כמו סיגריות. זהו. זה מה שחיפשתי. אני יודעת כמה שזה חרא, באמת שכן. זה פוגע בבריאות, זה מסריח, זה ממכר, זה פוגע בכושר הגופני, בעור הפנים, מזרז הזדקנות... זה זין, בקיצור. ואני יכולה למנוע את זה, ולהפסיק לעשן. אבל אני לא מספיק חכמה בשביל למנוע את זה, כי אני נהנית מזה יותר מדי.

אולי גם זה יעשה לי טוב? כמו הסיגירות? זה יעשה חרא, אבל חרא איכותי.

אתה חרא איכותי. זה מה שאתה.

וגם אתה- זה שבטוח שכל העולם סובב סביבו. הבן זונה המתנשא שאוהב שאני אוהבת. גם אתה, גם אתה חרא איכותי. לך תזדיין!! ואני מקווה שאני לא אהיה זו שתגנח.

ואת, תבטיחי לי שלא תעלמי לי- עכשיו כשהוא חזר. נו, תבטיחי! העיקר שאת מאושרת. הרבה יותר כיף לשמוע עכשיו את הקול שלך בטלפון.

"שכחת שאני גם מוצצת בן זונה."

כן, אני חרמנית בטירוף. עוד לא הבנתי איך לא אנסתי את החתיך שחייך אליי ותקע לי מבטים במלון. עבר בדיוק חודש.  הבן אדם בן 22, עם זיפים, בטח בעל ניסיון רב, עם איבר יפהפה, זקוף אל מול השמלה בעלת המחשוף הנדיב שלבשתי, משתוקק לגעת בי.. אחחח... אליל מין.

איזה פספוס.

חרמנים, בטח חשבתם שזה ממשיך לעבר פוסט פנטזיה מחרמן במיוחד. אז זהו שלא. פעם אחרת.

אני עסוקה מדי בלחשוב על זה שאני מטומטמת.

בכל מקרה, הכל בולבול. קצת אבל. לא משהו רציני. טוב, לא ה-כ-ל בולבול. יש כמה דברים שהם צריכים להיות בולבול והם לא, אם אתם מבינים למה אני מתכוונת...

אני זוכרת שפעם שאלתי אותו מה בדיוק סקסי בי אז הוא ענה לי "השפת גוף שלך. את משדרת מיניות"

א-נ-י! משדרת מיניות?!?! איך?!

ושנייה אחרי זה הוא ביקש דקה של שקט כדי להתבונן בי ולהנות מהיופי הזה. ככה הוא אמר את זה. המילים שלו. הוא יפה יותר עכשיו. עושה לו טוב שאנחנו לא ביחד. האופי שלו הולך ונעשה יותר מסריח. הוא יחטוף על זה הרבה כאפות לפנים בקרוב.

אז... מה איתי? חוץ מהתקף לב קטן, פה ושם, אני מרגישה מצויין, מרגישה מצויין, מרגישה. מצויין.

גם אם שוב אעצום את עיני השמש תזרח,

כולם יחיו כאן טוב גם בלעדי

גם אם לא הייתי בכלל, הבוקר יבוא

העולם גדול מדי אלי העולם יפה מדי אולי

בנימת "אינעל העולם", אני אנטוש.

-זו הולכת יחפה.-