לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

Just Being Me



כינוי:  Just Being Me

בת: 36





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


8/2008

זה עומד להיגמר


כל רגע עכשיו הוא יקום ויגיד שזה נגמר,

אני יודעת, ידעתי כבר אתמול.

 

אתמול היה לילה כל כך נוראי,

כבר הרבה זמן אנחנו לא מסתדרים, הכל לא כמו פעם, אנחנו רבים בלי סוף וזה מייאש אותו,

גם אותי.

אתמול כנראה היה כבר הקש ששבר את גב הגמל.

זה היה עוד סופ"ש, סה"כ הוא היה בסדר,

הוא ממש השתדל, חשב על הכל, מה נעשה, מתי, מה צריך, הכל לפרטי פרטים, ממש מקסים.

הכל הלך טוב עד לערב שישי,

משם הכל התחיל להתפקשש, רבנו על שטויות, הוא קצת אשם, אני קצת אשמה, בעיקר שנינו.

השלמנו ורבנו ועוד קצת רבנו ועוד קצת השלמנו.

אתמול בלילה הלכנו למסעדה, הייתה ארוחה חלומית,

בסוף יצאנו משם בריב על דבר כל כך טיפשי שאין אפילו למה לפרט עליו.

חזרנו הביתה בפנים זעופות,

אף אחד לא דיבר,

נכנסנו למיטה קודרים, זה כבר לילה שני ברצף,

וזה הלילה האחרון שלי איתו כי מחר הוא חוזר לצבא.

הוא התהפך לישון וביקשתי ממנו שלא, שחייבים לדבר, שזה כואב.

הוא אמר שזה לא עובד, שאנחנו אוהבים אחד את השני אבל לא מסתדרים,

שני אנשים שונים מידי ועקשנים מידי.

שאלתי אם הוא רוצה להיפרד, הוא לא ידע מה לענות.

 

ככה המשיך לו הלילה אל תוך השעות הקטנות של הלילה,

המון דמעות,

דיבורים חסרי משמעות,

שכנועים זולים

והרבה אי וודאות.

 

הלכנו לישון מחובקים, כי אנחנו לא יודעים אחרת.

באותו רגע רציתי שהוא יחבק אותי כל כך חזק ומנגד רציתי רק שילך משם.

 

הוא עדיין במיטה שלי,

מתהפך לו מצד לצד,

כנראה הוא לא ישן טוב בלילה הזה,

כמוני.

אני חושבת שאני יודעת מה הוא יגיד שהוא יקום.

אני מקווה שאני טועה.

 

אני לא רוצה לאבד אותו

נכתב על ידי Just Being Me , 31/8/2008 10:37  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אני שונאת


זה כבר היום השני שאני כותבת,

כנראה שהמצב לא השתפר.

הוא עושה לי בכוונה, כאילו שנינו מרגישים שזה חייב להיגמר אבל כל אחד מחכה לשני שיעשה את הצעד

הוא רב איתי על שטויות ואז מאשים אותי בהם, הוא מומחה בזה

ובתור מישהי שבין כה וכה סובלת מחסכים זה בטח שלא עוזר לי, אני מאמינה לו שאני אשמה.

אני שונאת אותו ואני אוהבת אותו באותה פעימה

אולי אני באמת אשמה.

מחר לאחי הקטן יש בר מצווה,

הוא אמור לחזור מהצבא במיוחד לזה.

אני חושבת שאני אבקש ממנו הפסקה אז.

הבעיה היא שכמו שזה נראה עכשיו זה יקרה כבר בטלפון,

אני אשנא את עצמי ואותו אם הוא לא יבוא מחר, אני יהיה אבודה בלעדיו.

 

אז איך אני בדיוק מתכננת להמשיך לחיות בלעדיו?

 

אני שונאת אותו ואני שונאת את עצמי,

אני שונאת אותנו ביחד.

נכתב על ידי Just Being Me , 23/8/2008 17:49  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כבר עבר די הרבה זמן...


כבר עבר לא מעט זמן מאז שכתבתי פה...

שנתיים בערך.

כנראה שלא היה צורך, כנראה שהסתדרתי לבד, הצבא שינה אותי ופשוט כבר מזמן לא כתבתי..

היום אני פשוט מרגישה אבודה, סיימתי ספר טוב "דיבה" חנה גולדברג, כנראה שזה נתן לי את ההשראה...

אני מאמינה שאף אחד כבר לא פה, לפחות אני מקווה, זה מן צורך לפרוק, אבל בלי צורך שאנשים שאני מכירה ישמעו, בטח הרבה אנשים פה יבינו.

 

כל כך השתנתי, אני כבר שנה וחצי בצבא, אני כבר לא מכירה את עצמי.

כל כך רע לי ואני לא יודעת מאיפה להתחיל כי הלוואי והייתי יודעת ממה זה נובע.

כנראה שהוא אשם בהרבה דברים, אנחנו ביחד כבר 8 חודשים וחצי ובזמן האחרון אנחנו קורסים.

פעם היינו בגדוד ביחד אבל מסיבות לא סיבות אני בבית בר"מ 2 והוא עושה 11/3 מה שאומר שאנחנו בקושי רואים אחד את השני.

אבא שלו חולה וזה משפיע, הוא צריך להשתחרר וזה משפיע, אני חולה וזה משפיע ובסך הכל הכל משפיע.

זה פשוט כבר לא זה, אבל איך לומדים להודות בזה?

איך לומדים לשחרר?

אני חושבת שאני פשוט לא יודעת איך זה להיות לבד הפעם האחרונה שהייתי לבד הייתה לפני כמעט שנתיים ואני כל כך מפחדת לחזור למצב הזה מהחשש שאני לא ידע איך להתמודד עם זה.

יום ראשון יש לאחי בר מצווה והוא בא, אני מאוד מחכה לזה,

חלק ממני מקווה שהכל יהיה כל כך טוב שאני יפסיק להיות כל כך מיואשת מאיתנו וחלק ממני מקווה שאני יאזור את האומץ ואבקש ממנו הפסקה.

כי זה באמת מה שאני צריכה.

אני צריכה לדעת איך זה לבד, אני צריכה להתגעגע אליו, אני צריכה להצטער על ההפסקה ההיא.

ואם כל זה לא יקרה אני יבין שאני באמת לא צריכה להיות איתו.

הבעיה היא שאין לי את האומץ ואין לי את הכוחות.

אני לא מסוגלת לחשוב על זה שהוא לא יהיה בראשון אבל מצד שני חלק ממני רוצה רק לבד.

 

אני מקווה שזה משבר זמני משהו שצריך עוד שבוע שבועיים ויעבור, אבל זה מכרסם בי כבר כל כך הרבה זמן שזה לא נראה ככה.

 

אני בודדה.

נכתב על ידי Just Being Me , 22/8/2008 22:49  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





161
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , משוגעים , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לJust Being Me אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Just Being Me ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)