Just Being Me

זה כבר היום השני שאני כותבת,

כנראה שהמצב לא השתפר.

הוא עושה לי בכוונה, כאילו שנינו מרגישים שזה חייב להיגמר אבל כל אחד מחכה לשני שיעשה את הצעד

הוא רב איתי על שטויות ואז מאשים אותי בהם, הוא מומחה בזה

ובתור מישהי שבין כה וכה סובלת מחסכים זה בטח שלא עוזר לי, אני מאמינה לו שאני אשמה.

אני שונאת אותו ואני אוהבת אותו באותה פעימה

אולי אני באמת אשמה.

מחר לאחי הקטן יש בר מצווה,

הוא אמור לחזור מהצבא במיוחד לזה.

אני חושבת שאני אבקש ממנו הפסקה אז.

הבעיה היא שכמו שזה נראה עכשיו זה יקרה כבר בטלפון,

אני אשנא את עצמי ואותו אם הוא לא יבוא מחר, אני יהיה אבודה בלעדיו.

אז איך אני בדיוק מתכננת להמשיך לחיות בלעדיו?

אני שונאת אותו ואני שונאת את עצמי,

אני שונאת אותנו ביחד.