 כינוי:
מין: זכר MSN:
מצב רוח כרגע: 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 12/2009
פגישה בבית קפה - סצינה פיקטיבית מהחיים.
פנים. בית קפה - שעת בין ערביים.
פנים של בית קפה בעל קירות לבנים ומספר יצירות אומנות תלויות ומצויירות על הקירות. כשמונה שולחנות
עגולים מפוזרים במרכז החלל, בעוד שלשני הקירות הקיצוניים מימין ומשמאל
צמודים ארבעה שולחנות רחבים, עם ספות לשלושה אנשים מכל צד. הבר נמצא ממול
הכניסה ותופס את כל הקיר הקיצוני. שני גברים עובדים בבר, מספר אנשים יושבים בשולחנות השונים ואוכלים ומלצרים מסתובבים ביניהם.
נער מתבגר כבן שבע עשרה יושב על אחת הספות כשמולו יושב אדם נאה כבן
ארבעים, בעל חזות מרשימה, שיער לבן כמעט לא טבעי ומשקפיים מרובעות יושבות
על אפיו. הנער יושב שעון על הספה עם ידיים משולבות, בוהה באדם שמולו, וזה
- יושב כשמרפקיו שעונות על השולחן, בוהה בנער בחזרה. על השולחן ביניהם
מונחים שני תפריטים.
נער
עכשיו מה?
אדם
למה שלא... תספר לי קצת על עצמך?
נער
למה שאתה לא תספר לי על עצמך?
האדם מאבד קצת את הריכוז שלו, אבל אז חוזר לעצמו.
אדם
טוב, אני משער שזה פייר. כמו שאמרתי קוראים לי רן, רן שרון. אני מנהל בכיר
בחברת היי-טק, אולי שמעת עלינו - אייביאם... יושבים שמה בחוף הכרמל.
הנער מהנהן ומרים את ידו בקריאה למלצרית. רן מתערער לרגע אבל שוב חוזר לעצמו.
רן
עברתי הרבה כדי להגיע לאיפה שאני נמצא כיום, ואני מאושר עם עצמי. ובזמני
הפנוי, חוץ מליהיות בעל ואב לבת מקסימה ושני בנים... בסדר (מחייך), אני
עושה את זה.
המלצרית מגיעה ונעמדת בקצה השולחן בחיוך.
מלצרית
מה תרצו?
הנער
מילקשייק בינוני תות - וניל, וטוסט מלחם שחור עם סלט יווני בינוני. איזה רעב אני. (פונה לרן) אתה רוצה משהו?
רן
קפה הפוך קטן בבקשה.
המלצרית מחייכת ומהנהנת, לוקחת את שני התפריטים בחינניות ועוזבת את המקום.
נער
למה לך לעזור לי?
רן
למה לך לסמוך עליי?
נער
(מבולבל) אתה בצד שלי או שלך?
רן
(צוחק) תשמע, יוסי קישר בינינו נכון? אני ליוויתי הרבה בני נוער להצלחה,
ואני מקבל מזה סיפוק. אין בזה כסף, ואני לא צריך את הכסף הזה בלי עין הרע.
אני חושב שאם אתה פה, אתה רוצה לסמוך עליי, ואני רק יכול לתת לך את המילה
שלי - כל מה שיאמר פה נשאר בינינו. אין לך סיבה לחשוש.
נער
אני משער שבאמת אין לי ברירה. (נשען קדימה) אז מה עכשיו?
רן
למה שלא... תספר לי קצת על עצמך?
הנער נשאר בשקט במשך מספר שניות.
נער
יוסי בטח אמר לך שקוראים לי אלעד. אין לי רקע בעייתי - משפחה עמידה
ואוהבת, בלי עין הרע (מגלגל עיניים ודופק על השולחן), חיי חברה... בסדר.
אתה יודע, בעיה פה, בעיה שם אבל בגדול - אין לי בעיה עם החיי חברה שלי.
אין לי נטיות אובדניות, הלב שלי לא שבור, אני די פעיל חברתית - מש"צים, קו
הזינוק כמו שאתה יודע... נער רגיל אני משער.
רן
אז למה אתה צריך קואצ'ר?
אלעד
אין לי מושג! אני פשוט יודע שמשהו לא בסדר. לא יודע איך לתאר לך את זה.
רן
תנסה.
אלעד
(אחרי שתיקה קצרה) משהו לא מרגיש נכון. אפילו כמה דברים. מן תחושה רעה כזו בבטן כשאני מסיים את היום. כאילו משהו לא מספיק לי.
רן
מה לא מספיק לך? לימודים?
אלעד
לא רק. כן... אבל לא רק. תראה, תמיד הייתי בנאדם בסדר כזה. מצליח
בלימודים, חבר טוב, אבל לאחרונה איבדתי את עצמי. מצד אחד אני לא איזה ערס,
איזה "ילד רחוב" שיוצא החוצה ועושה בלגאנים, מסתבך בצרות ומשתכר כל היום,
אבל מצד שני אני עדיין מרגיש שמשהו אצלי לא בסדר, שונה מאחרים. וגם כאן,
ה"לא בסדר" הזה, זה גם בעיה.... מה זה "לא בסדר"? אתה מבין? (מגחך במבוכה)
הסתבכתי עם עצמי.
רן
(מצחקק גם) אני מנסה להבין....
המלצרית מגיעה עם מגש ביד, מורידה על השולחן את המילקשייק ומניחה ליד
אלעד, ואחריו את הטוסט השחור ולידו סלט יווני בינוני, ולבסוף כוס קפה הפוך
קטן ליד רן. רן ואלעד מסתכלים עליה בשקט, אלעד באדישות ורן בחיוך נעים.
מלצרית
(בחיוך רחב) בתאבון.
רן
תודה. (המלצרית מתרחקת) אז ננסה לחזור לעצמינו (שניהם מצחקקים קלות), תאכל תאכל... אל תדאג.
אלעד לוקח סכין ומזלג, מניח אותם בצד ומתחיל לפרק את הטוסט בידיו.
רן
אז אתה אומר לי שלא מספיק לך מה שאתה?
אלעד
יכול ליהיות. אני אוהב את עצמי. יש לי חיבה לעצמי כן? בוא ננסה לפשט את
זה, נעבר בעיה בעיה - אני חמש יחידות בהכל, במגמת פיזיקה ומחשבים, לעומת
משהו כמו שבעים אחוז מהשכבה שנמצאים במגמות חלשות יותר ולפחות במקצוע אחד
הם בפחות מחמש יחידות. ועדיין - כשאני לא מוציא מאיות, אני מרגיש שכולם
מאוכזבים ממני. מה, אם אני הייתי בגאוגרפיה ו4 יחידות מתמטיקה הייתי מוציא
מאיות... שלא נדבר על זה שאני בכלל לא לומד כל היום כן? (לוקח שלוק
מהמילקשייק)
רן
(מניח את כוס הקפה הקטן שלו) אני מבין. ולמה אתה לא לומד?
אלעד
יותר מדי הסחות דעת. זה לא בראש מעייניי מה שנקרא. הסדר עדיפויות שלי קצת
שונה. וגם הוא לא מסודר בכלל. אני מתכנן ללמוד ובמקום זה אני נתקע
בפייסבוק או לא יודע מה.
רן
כן, זה דבר שקורה לכולם האיבוד ריכוז הזה, אי היכולת לסדר נכון את הזמן.
אלעד
כן.
רן
זה מפריע לך בעוד מקומות בחיים הדבר הזה?
אלעד
בוודאי.
רן
איפה?
אלעד
הרבה מקומות. כל דבר שאני רוצה לעשות אני לא עושה בסוף. אני מדבר הרבה אבל
לא עושה. כבר חודשים שאני מדבר על סרט שכתבתי ואני רוצה להפיק, אבל במקום
לעבוד עליו ולהשלים את הכתיבה יוצא שאני... עושה כלום. לדוגמא.
רן
סרט?
אלעד
כן, אני... כתבתי סרט. קומדיית פשע שכזו. עדיין יש דברים לסדר בכתיבה אבל
אני מת לצלם את זה עד סוף השנה, ואנשים כל הזמן מזכירים לי ולוחצים עליי
לעשות משהו שאני יזמתי. קצת אבסורדי לא? קרה לי גם במיזם בקו הזינוק בטח
שמעת.
רן
שמעתי. (שתיקה למחשבה) אתה מרגיש שאנשים מאוכזבים ממך?
אלעד
לא ממש. ההורים שלי נותנים לי עצמאות, ואני כמעט לא משתף אותם בלימודים,
אז הם לא מביעים הרבה אכזבה. החברים לא מראים אכזבה. המורים קצת... לא
יודע.
רן
אני מבין. המסקנה שלי מזה היא, שאתה פוחד מאכזבה.
אלעד
אבל אף אחד לא מאוכזב ממני!
רן
אני מכיר לפחות מישהו אחד שכן.
אלעד
(שתיקה) אני? אתה אומר שאני מפחד להתאכזב מעצמי?
רן
מטורף נכון? אני חושב שזו פוביה ממש. ואין פחד אם אין איום ממשי נכון? אתה
מכיר את עצמך - אתה יודע מתי אתה תכשל, מתי אתה מאבד את עצמך, ואתה פוחד
פחד מוות מהתוצאות. וכשהתוצאות מגיעות אתה מבין למה. בגלל זה אתה אצלי.
אלעד
אולי... אולי אתה צודק.
רן
יש לנו הרבה על מה לעבוד. יש לך עוד בעיות שאתה רוצה לשתף אותי בהן?
אלעד
יותר משתוכל להתמודד איתן עכשיו. בוא נלך לאט - לאט. מה אני צריך לעשות?
רן
מה שאני אומר לך בדיוק.
(ריק)
היום יום הולדת, היום יום הולדת, היום יום הולדת ל....לי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
