broken thoughts

הפעם הארשונה שאמרתי לגבר שאני אוהבת אותו הייתה חושך.לפני השינה או בזמן השינה שמתעוררים קצת.הוא חיבק אותי מאחורה עם שתי הידיים ולא יכולתי להתאפק.אבל הייתה שם רצנוליזציה לפני.אנשים כמוני לא יכולים להרשות לעצמם להגיד כל מה שהם חושבים, כח אם כן..לא יודעת מה יקרה.נרגיש רעים וחשופים.בכל מקרה, חשבתי על זה.

למען הכנות פעמיים לפני שבאמת אמרתי את זה.ובפעמיים האחרות התאפקתי.

אבל הגעתי למסקנה שאם את רוצה משהו פעם אחת או פעמיים יכול להיות לזה מלא סיבות אם זה חוזר על עצמו כמה פעמיים סימן שאת באמת רוצה את זה.אז אמרתי לו בחושך, באוהל בזמן שהוא מחבק אותי, " את אוהבת אותי? " הוא שאל שוב כדי לוודא ששמע, אז חזרתי על זה.יכולתי לשמוע את החיוך שלו כשהוא אמר שהוא אוהב אותי מלא מלא.

ואני אוהבת אותו.למרות שמפחיד אותי ולא ככ כיף לי לכתוב את זה כאן עכשיו, רק שאני מרגישה פרץ של אהבה.כי זה מרגיש לי חשוף.

כשרק התחלנו, למרות שמרגיש לי שאנחנו עדיין בהתחלה זה שרציתי שהוא יהיה אחרת,יראה אחרת.גי הוא לא הטעם שלי ולא נמשכתי אליו..ועכשיו אני לא רוצה שהוא ישתנה, אני רוצה שהוא יהיה הוא, כי הוא שלי והוא בדרכו שלו,שלי.

אם משהו מזה נשמע הגיוני..וטוב לי איתו.טוב לי מאוד 

וזה לא טוב שמלא ברע ודרמות וחוסר ביטחון כמו עם האקס.זה טוב שטוב לי איתו, גם כשהוא רחוק ממני אני לא מתחילה לחשוש ולחשוב רע או רחןק.

יצאתי טיפשה.זרקתי מילים לאוויר שלא הבנתי לגמרי את משמעותן.

כמו שפחדתי.מהטילים המחורבנים, מלקום לצבע אדום, או לקולות של תקיפות ונפילות.

חשבתי שפחדתי.אבל זה לא פחד אמיתי.

פחד אמיתי זה שמישהו קרוב אליך עובר ניתוח ש..הוא פשוט יהיה חייב להיות בסדר!  פשוט חייב.

זה פחד אמיתי.זה אימה שגןרמת לך לבכות.לא הפחד שאולי יפול עליך איזה פצמר.יפול יפול.אבל מוןת של מישהו קרוב..

הוא פשוט חייב להיות בסדר!

שונאת את השיחות האלה שבהן את אומרת את מה שרצית ,אבל את מדברת בכזאת כנות שאת פשוט יוצאת מטומטמת.

או שאת עצבנית, והוא רגוע וזה מרגיש כאילו נפלת עליו מהירח עם בעיה שלא באמת קרתה ושאת הוזה את כולה.

שונאת את שניהם ככ.

בסופו. של דבר את מרגישה כאילו את הבעיה.