אני מרגישה כאילו אנחנו צריכים להיפרד.

לפני שבועיים כמעט ונפרדנו. מה שקרה זה שהחלטנו על יומיים הפסקה, ולראות משם איך זה ממשיך. אפילו הייתה נשיקת פרידה וחיבוק... אבל מהחיבוק פשוט לא יכלנו להתנתק. הגוף לא ציית למוח, ונשארנו מחובקים איזה חמש דקות, עד שהחלטנו שמנסים לתקן ונשארים יחד.

יכול להיות שזה באמת מה שנדרש באותו הרגע, מין סימולציה כזו לפרידה, כי שנינו באמת הרגשנו שצריך לעשות משהו. רק אז, כנראה, הבנו כמה אנחנו צריכים אחד את השנייה.

אבל כרגע... אני מתעצבנת עליו לעיתים יותר קרובות (בלי לומר לו, כי בד"כ אלו עצבים על דברים מטומטמים), אני מקנאה לו קנאה חריפה (פעם היה לו משהו לידידה טובה שלי ושלו, במיוחד שלו... הוא היה די מאוהב בה, אבל הבטיח לי כבר מזמן שהוא לא מרגיש אליה כלום יותר. ולמרות זאת אני ממשיכה ומקנאה לו -והוא יודע מזה- וממשיך לפעול כנגד מה שסיכמנו בקשר אליה ואליו..) ואני מרגישה כמו מפגרת, אשכרה.

כפי שכבר טרחתי לציין, לא במפורש, היעד שלי הוא 47. אלא אם אהיה מרוצה מהגוף שלי לפני משקל היעד, אז אפסיק. יש לי רשימה בחדר, מ-1 עד 9, והוא ראה אותה לא פעם ולא פעמיים. מסתבר שלעוד שתי חברות שלי (ביניהן הידידה הטובה הנ"ל...) יש רשימה כזו, לא משנה איפה, גם מאחת עד תשע. אז כמובן שהחבר מלא הטאקט שלי שאל את אותה ידידה אם המספרים מציינים ק"ג, והיא אמרה שכן. הוא עשה אחד ועוד אחד, והבין שגם אצלי זה ק"ג. לא אמרתי במפורש, אבל באמת שלא צריך היה לומר הרבה (ועזבו שבכלל שיגע אותי שאצלה מחוק 4 ואצלי רק 3).

אוף, הפוסט הזה גורם לי לעוד יותר קנאה... אני מרגישה מטומטמת לחלוטין. סיכמנו משהו, ורק אני עומדת בזה?? למה? לך אין צד בהסכם הזה? לך כוסאמק.

בגלל שאתמול התחיל חודש חדש, החלטתי לסמן בלוח השנה שלי ורוד-צהוב-ירוק. אתמול היה ירוק (נפילה חזקה - גלידה...). עד עכשיו היום צהוב. נחמד. נקווה שאחזיק מעמד לא לאכול אחרי 7 בערב (שלשום זה הצליח :\).

ראיתי לפני כמה זמן סדרה בשני חלקים ביס דוקו שנקראת "סופר סקיני". לוקחים שתי בחורות, אחת רווקה ואחת עם בן הזוג שלה, ונותנים לשתיהן חמישה שבועות להגיע למידה 0. כל האמצעים כשרים.

הן סבלו, כן. אבל כשהראו תמונות לפני-אחרי של הגוף שלהן, הן נראו כאילו... וואו! אחת מהן ירדה 7.5 קילו בסה"כ בחמישה שבועות...! היא אמנם פרשה באמצע השבוע החמישי, כי היא באמת התחילה להתחרפן מזה, אבל השנייה הצליחה להיכנס למידה 0 (ג'ינס שמיועד לילדה בגיל 6).

זה רק מראה כמה שאני דפוקה, שמשהו לא בסדר.

אוף, בא לי לרצוח מישהו.

בשבוע הבא מסיבת הסיום שלי. אם כל השבוע הזה לא יהיה צהוב (נו, אפשר כמה ורודים באמצע ) - אני לא הולכת, בחיי. נשארת בבית ובולעת כדורים עד שיימאס לי.

משמע - זה לא יקרה, השבוע הזה הולך להיות צהוב גם אם זה תלוי בחיים שלי. ללבוש חצאית גבוהה (מידה 32.. גם אני נבהלתי. אשכרה לא ידעתי שקיימות מידות כאלה) עם בטנונת כזאת - לא בא בחשבון.

ואם כבר דנו לנו בענייני רגליים.. נמשיך עם קצת טינספו, בפעם הבאה מה שהבטחתי, אין לי כח לחפש כרגע.

רגליים מדהימות.. אין מילים

וכי ישראבלוג מטומטם, ואין לו אפשרות להכניס כתובות ארוכות מדי.. קישור לתמונה נוספת:

http://photos-d.ak.fbcdn.net/hphotos-ak-snc1/hs006.snc1/4429_1085803459976_1073082183_30199099_5619303_n.jpg

יום טוב לכולן P:

 /