סוף סוף הצלחתי לשכנע את אמא שלי לנסוע לתל אביב, כי עד עכשיו רוב השיחות היו ככה:
"אמא בואי ניסע לתל אביב?..."
"למה את צריכה את תל אביב! יש לך את חיפה חצי שעה נסיעה מפה!"
"נו אבל אמא..."
"זה רחוק מידי, וזה טיפשי"
"אוךךךךךךךךךך"
קיצר, נסענו אני, אמא, עדי ואמא שלה לשנקין. וזו פעם ראשונה שהייתי בתל אביב (טוב נו פעם שניה, אבל בפעם הראשונה רק טיילנו לא עשינו קניות וכל אלה... וגם זה כי רק חידשנו את האזרחות).... אז תרשמו לי מזל טוב בתגובות :)
חח ממש התלהבתי הא?
קניתי שם כמה דברים ממש יפים, אני לא מאלה שיספרו כל דבר קטן שהם קנו שבמילא זה לא מעניין אף אחד :)
וזהו.. האמת שלא היה לי מה לכתוב כל כך אבל לא רציתי למשוך את הפוסט הקודם המזעזע במיוחד בשיעמומו
(תאשימו את השביתה, אני רק עוד קורבן מסכן שלה...)
ויש לי מצברוח דיי טוב היום (טוב נו בגלל הנסיעה וזה) בניגוד לשיעמום שבדרך כלל...
אין לי כמעט שום רגש בזמן האחרון.
הכל תקוע.
ושוב פעם- שביתה מחורבנת.
זו אחת הסיבות שאני חופרת פה. תתמודדו P:
לפעמים אני חושבת... זה שאנחנו משועממים זה סימן טוב בסך הכל.
זה אומר שיש לנו חיים מעולים.
יש לנו בית טוב, ואוכל כל יום, משפחה, חברים, תרבות, טכנולוגיה והחיים הכי טובים שיש.
לפעמים אני שואלת את עצמי- איך אנחנו מעיזים להגיד שיש לנו חיים עלובים?!
שאנחנו אומללים?!
שאנחנו רוצים למות?!
שזו ממש כפיות טובה, למה שהחיים נתנו לנו, ובזכות זה אנחנו יכולים להצליח בעולם הזה.
תנצלו את מה שניתן לכם בצורה הטובה ביותר.
תשקיעו, תהיו חכמים, תצאו, תבלו, תקשרו חיים חברתיים, תקראו, תחיו בריא ומה שאתם יכולים לחשוב לעצמכם.
בעיקר, משהו שיעשה לכם טוב.
בלי סיגריות, סמים, אלכוהול, התמכרויות, שטויות, חובות, רדיפות...
חבל, אתם סתם מזיקים לעצמכם. נתנה לכם הזדמנות לחיים טובים, תנצלו את זה.
מליארדים של אנשים היו מתים להתחלף איתכם, אתם קולטים את זה?!
זהו, זה מסר שהיה לי חשוב להעביר, אם כבר יש אנשים שאשכרה קוראים פה...
יומטוב, או במקרה שלי, לילה טוב, אם תקראו את זה עכשיו... :]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קלוגר