בכיפה סגולה ושתי ציציות

כחוט השני שפתותיך (ד,ג)

במדרש (שיר השירים רבה פרשה ד) דרשו חז"ל על פסוק זה: "כחוט השני שפתותיך", זה לשון של זהורית, "ומדברך נאווה", זה שעיר המשתלח. אמרו ישראל לפני הקב"ה: ריבונו של עולם! אין לנו לשון זהורית ושעיר המשתלח. אמר להם:"כחוט השני שפתותיך", רחישת פיך חביבה עלי כחוט השני של זהורית.

התפילה בזמן הזה חביבה לפני הקב"ה כלשון של זהורית ושעיר המשתלח שהיו בבית המקדש. אם כך – אמר הצדיק רבי שניאור זלמן מלאדי – התפילה צריכה להתמשך כחוט, כאשר הפסק, ולא הקטן ביותר, כגון שיחה קלה וכדומה, גורמת מיד לחוט שייקרע... (אלה הם מועדי)