מוסר – גורלו של עכבר – בין אדם לחברו
בהקשר של בין אדם לחברו, כמה צריך להיות שותף בטוב וברע עם הזולת וזהו הסיפור:
בכפר אחד חי לו עכבר בחוותו של איכר. יום אחד העכבר הריח ריח ניחוח יוצא ממחילתו ואמר:
"אוי איזה ריח נעים, בטח אשת האיכר הכינה לי מעדנים לאכול"
כשיצא ראה את האיכר מחזיק בידיו מלכודת עכברים גדולה ובתוכה אכן "מעדנים", חזר בבהלה למחילתו ויצא מהצד השני אל מחוץ לבית. רץ בכל החווה וצעק בצעקה גדולה "הצילו, הסוף שלי קרב"
הגיע ללול ושם התרנגולת אמרה לו "אה, סליחה עכבר, עכשיו זוהי שעת מנוחת הצהריים שלי, אם אתה יכול ללכת ולצעוק במקום אחר, אין זה מענייני מה הולך לקרות לך" עצוב, הלך לו העכבר לחפש חבר שיציל אותו במקום אחר.
הגיע לרפת שם הפרה שומעת אותו ואמרה לו "אוי עכבר, מסכן שכמותך, אבל מצטערת יש לי דברים חשובים יותר לחשוב עליהם" ממשיך העכבר לחפש...
מגיע לדיר שם פוגש בכבשה אומרת לו "אוי כמה מפחיד ומלחיץ העניין, אני ממש מרחמת עליך, אבל מה בדיוק אתה מצפה שאני אעשה, עם כל הכבוד, זה ממש לא מענייני ואין אני יכולה לעזור לך" חוזר העכבר עצוב ומדוכה למחילתו
לפתע בלילה נשמעת צעקתה של אשת האיכר,האיכר מגיע ורואה אותה שרועה על הרצפה ותופסת את רגלה. הסתבר שנחש נתפש במלכודת והיא ניסתה לשחרר אותו, מתוך הבהלה הכיש אותה ברגלה.
בבית החולים טיפלו בהכשת הנחש ושחררו אותה הביתה בהוראות החלמה שהיא חייבת לאכול מרק עוף. הגיעו הביתה והאיכר שחט את התרנגולת והכין לה מרק עוף. כשראו שמצבה השתפר רצו לעשות סעודה גדולה לקח האיכר את הכבשה ושחט אותה לארוחה, אחרי כמה ימים התדרדר מצבה והיא נפטרה מן העולם בסעודה שערכו הגיעו המון הכפר ולא היה מספיק בשר לקחו את הפרה ושחטו אותה לסעודה.
הנמשל: "כולם חשבו שאין מלכודת העכברים נוגעת להם. אבל בסופו של דבר כולם מתו והעכבר היחיד שנשאר בחיים. כלומר... צרה של אחרים בהחלט נוגעת לנו גם אם זה לא נראה לנו באותו רגע".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
