כינוי:
בן: 34 MSN:
תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
<<
אוגוסט 2009
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
| | | | | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 8/2009
פרשת כי תצא | ביומו תתן שכרו
"ביומו תתן שכרו"(כ"ד, טו)
היה זה יום של שלג. הצדיק רבי ישראל מאיר הכהן מראדין, הלא הוא ה"חפץ חיים" התכונן לנסוע אל העיר הגדולה ורשה. מרחק רב הפסיק בין ראדין לוורשה והנסיעה הייתה קשה וכרוכה בסכנות. לא יפלא אפוא, כי בביתו של ה’’חפץ חיים" שררה תכונה גדולה בטרם יצא לדרך. ולפתע נקרע מעיל הפרוה של ה"חפץ חיים". שלחה הרבנית את אחד הילדים אל החיט בבקשה שיתקנו מיד הזדרז החיט במלאכתו, וכעבור זמן קצר שב הילד הביתה והגיש את המעיל לאביו. לבש ה"חפץ חיים" את מעילו, נפרד מעל בני ביתו ויצא לדרך. הוא שכר עגלה רתומה לסוס ובהיטלטל בדרך המושלגת אל תחנת הרכבת לוורשה, שבעירה הסמוכה. סוף סוף הגיעה העגלה אל בית הנתיבות, ולפתע שמע גרשון העגלון את ה"חפץ חיים" אומר: הבה ונשוב לראדין!" "מדוע?" התפלא העגלון "לאחר הדרך המייגעת חזור? הן הרכבת לוורשה עומדת לצאת לדרכה! השיב לו ה"חפץ חיים" שכחתי לשלם לחיט את שכרו עבור תיקון המעיל. נחזור אפוא לראדין, כי עלי לשלם לחיט עוד היום, בטרם תשקע השמש, הן תורתנו הקדושה מחייבת לשלם לפועל את שכרו ביום עבודתו. וכי לא נאמר: ביומו תתן שכרו. "אם כך" הציע גרשון העגלון, "ימשיך הרב אל הרכבת, ואלו אני אשוב לראדין ואהיה שליחו לשלם לחיט את שכרו" אך ה"חפץ חיים" בקש לקיים את המצווה בעצמו. לא נותר לו, לעגלון אלא להפנות את העגלה לכוון הנגדי, ולשוב לראיין כדי שיוכל הרב לקיים את המצווה "ביומו תתן שכרו" (מעשיהם של צדיקים). ____________________________________________________
בימים בהם ישב "החתם סופר" בפרנקפורט שבגרמניה, הוא למד תורה מפי הגאון רבי נתן אדלר. שנה אחת בערב שבת חנוכה, הגיעו שלוחים מבוהלים מקהילת אדנבלד אל הגאון רבי נתן, בהכנסתם לביתו ספרו הם בבהילות ובדחיות כי גזרת גרוש נגזרה עליהם, ורק רבי נתן יוכל להצילם רבי נתן היה ידיד ורע לשר מדלברג, וקהלת אדנבלד הייתה במחוז שלטונו, "אנא ממך רבי" בקשו השליחים "יבוא לבקש עלינו רחמים מעם השר מדלברג". מיד עם צאת השבת, רצה רבי נתן לסוע אל אחוזת השר, הדרך מפרנקפורט אל ביתו של השר הייתה רחוקה ואף אחד מבעי הסוסים לא רצה להשכיר לרב את סוסיו שכן, מזג האוויר היה סוער, שלג כיסה את פני האדמה, וכל אחד חס על סוסיו וחשש מהשלג הגבוה שעל השבילים. ראה זאת רבי נתן החליט שאין לו בררה כי אם לנסוע במגררה פתוחה, למרות מזג האוויר הצונן והקר. למרות שהיה בכך משום חשש סכנה לבריאותו הוא הסביר לבני ביתו כי מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה, אסור לדחות את הנסיעה שמא יוכל לעזור לקהילה. תלמידו ה"חתם סופר" לא יכול היה לראות את רבו יוצא למסע מסוכן זה לפיכך יגע וטרח עד אשר הצליח בדמים מרובים להשיג עגלה סגורה רתומה לסוסים לאחר הפצרות, נאות רבי נתן לצרף אליו למסע את תלמידו ה"חתם סופר". פיו של רבי נתן לא פסק מתלמודו במשך כל זמן הנסיעה, הוא למד את דברי הראשונים והאחרונים מתוך הזיכרון ה"חתם סופר’’: הקשיב לדברי רבו ובאמצע הדרך הביט החוצה והתפעל מעצמת המראה הלבן שהתגלה בדרך מראה השלג הסמיך המכסה את צמרות העצים ואת היקום כולו השרה אוירה מיוחדת ושלוה על פני היקום. לפתע, הטלטלה העגלה קפצה ימינה ושמאלה ושני הסוסים שקעו בבור עמוק שהיה מכוסה בשלג ולכן העגלון לא הבחין בו. העגלה נעצרה גלגליה שקעו עמוק ואין אפשרות להזיזה תמורת סכום כסף הגון הסכים העגלון לשחרר סוס אחד, לרכב עד לכפר הסמוך ושם, לשכור כמה סוסים שיחלצו את העגלה מהשלג וכך יוכלו להמשיך בנסיעה. בעוד העגלון פונה ברכיבה אל הכפר הסמוך ישבו בעגלה התקועה רבי נתן אדלר ותלמידו, במשך כשלוש שעות ארכה דרכו של העגלון עד אשר ראוהו מתקרב. העגלון עצר את סוסו ועמו שני שורים. חפץ העגלון לרתום את השורים והסוסים יחדיו כדי לחלץ את העגלה. רבי נתן ראה זאת וקפץ בבהלה מתוך העגלה כשלרגליו נותרו גרביים בלבד, וכך בעודו יחף למחצה עמד מרקד ומקפץ בשמחה בתוך השלג העמוק. מה קרה לרבי הרהר ה"חתם סופר" מדוע הוא מרקד בשלג, ללא נעליו, והרי חולה הנהו, מי יודע מה קרה לו! הרהורים אלו חלפו במוחו של "החתם סופר" כהרף עין זינק מהעגלה וניסה למשוך את רבו בחזרה פנימה ולהפריעו מריקודו. הבט, קרא רבו, העגלון עומד לרתום את השורים לעגלה. הפסק, קרא ה"חתם סופר" לעבר העגלון, על פי תורתנו אסור לרתום יחדיו שורים וסוסים, אנא ממך, חזור אל הכפר והבא סוסים בלבד, ובדברו תחב לידי העגלון צרור שטרות כסף נוסף שיאות לעשות זאת. בזמן שחזר העגלון לכפר סיפר רבי נתן לתלמידו לפשר שמחתו ורקודו וכך אמר: "מעולם לא עלה בידי לקיים מצוה זו כלומר להימנע מרתימת שור וסוס יחדיו. ועתה ראה, כמה טרחו הכל למעני מנסיעה זו, אך אני לא נשמעתי להם, בזכות מצות הצלת נפשות, שעליה לא ותרתי, זכני הבורא יתברך במצוה שנייה, מצות שלא לעשות מלאכה בשני מיני בהמות, מצוה שלא קימתי מימי, וכי לא אצהל ולא ארקוד על כך!" (613 סיפורים על תרי"ג).
| |
פרשת כי תצא| מצוות השבת אבידה!
"השב תשיבם לאחיך" (כ"ב, א)
מעשה שהיה ובדרך הילוכו של ה"חזון איש" ברחובות בני ברק נשמט ואבד ממנו העט שהשתמש בו לכתיבת חידושי תורתו. יצא ה"חזון איש" בלווית אחד ממקורביו לחפש את העט. בדקו בכל הדרך בה עבר עד שחזר אל ביתו, אך העט לא נמצא. כאשר שבו אל הבית עמד בפתח הבית בחור אחד שהגיש ל"חזון איש" את אבידתו. את העט – כך סיפר- מצא באחד הרחובות והגיעה שמועה לאוזניו שה"חזון איש" מחפש את העט שאבד לו, על כן מיהר והזדרז להגיע לביתו של ה"חזון איש" על מנת לקיים מצוות "השבת אבידה". אינני מוכן לקבלו – אמר ה"חזון איש" – שכן כבר התייאשתי ממנו ושוב אינו שלי!... עמד ה"חזון איש" בסירובו ולא הסכים לקבל את העט עד שהבחור הבטיח לו בבירור כי לא התכוון לזכות בעט וכי הוא מסלק את עצמו מכל בעלות שיש לו על העט והוא הפקר גמור! רק אז נתרצה ה"חזון איש" והסכים לקבל את העט.
| |
פרשת כי תצא| זכור את אשר עשה ה' אלוהיך למרים
זכור, את אשר עשה ה' אלוהיך למרים, בדרך בצאתכם ממצרים" (כ"ד, ח-ט)
לדעת הרמב"ן - רבי משה בן נחמן, אין הכתוב שלפנינו בא בבחינת סיפור ועצה בלבד כדי להינצל מן הנגעים הבאים בעוון לשון הרע, אלא זאת מצוה מכלל תרי"ג המצות שנתנו לעמ"י בסיני, וזו לשון הרמב"ן בפרושו: "לפי דעתי, היא (זכירת מעשה מרים, שדברה על משה) מצות "עשה" ממש, עמו "זכור את אשר עשה לך עמלק" (דברים כה', יז'), וכן "זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים"(שמות יג', יג'), והיא אזהרה מלדבר לשון הרע. וזאת כדי שנזכור במצות "עשה" את העונש הגדול שעשה ה' למרים הנביאה, שהייתה צדקת, ושדברה רק באחיה משה, אשר אהבה אותו כנפשה ובכל מאודה, ולא דברה בפניו כדי שלא יתבייש בפני הרבים, אלא רק בינה לבין אהרון אחיה, בצנעה. וכל מעשיה הטובים וצדקותיה לא הועלו לא למלט נפשה מעונש הצרעת, על השמעת לשון הרע. אם כן מה אנו נגיד? מה נדבר ומה נצטדק ביום הדין (ראש השנה) הקרב ובא? שהרי נכשלים אנו כמעט מידי יום בעוון זה! וכתוב זה בא להזהירנו אזהרה גדולה, להימנע מלשון הרע, בין בגלוי ובין בסתר, בין במתכון להזיק ולבזות, ובין שאינו מתכון להזיק כלל.ולקבל על עצמנו לקראת יום הדין הנורא להשמר מכל דיבור אסור ובטל. (ויש לזכור שגם המספר בגנות חברו ,אפילו עובדות אמת - לשון הרע הוא). _____________________________________________
החפץ חיים כותב משל המסביר את האזהרה החמורה המובאת בפסוקנו: מעשה באדם שהיו לו שני בנים. אחר מהם היה חריף ובקי ושמו נתפרסם כעילוי בכל הסביבה, ואילו השני היה נער פשוט ורגיל. זהה דעתו של הנער העילוי והתחיל להתגאות על כל חבריו, היה מקנטרם בדברים, ולפעמים היה העניין נגמר כדרכם של נערים במריבה של ממש. דבר זה היה רע מאד בעיני אביו, ופעם בשעה שגבר כעסו ביותר לקח את הנער והלקה אותו לעיני כל, למען ידע הוא וידעו חבריו שאין דעתו נוחה מהתנהגות זו. לאחר מכן התחיל אחיו של העילוי, הנער הפשוט, ללכת בדרכי אחיו והתחיל אף הוא להתגאות ולהתנשא על חבריו ממש כמו שהיה נוהג אחיו העילוי קרא האב לנער ואמר לו "שמע בני, הלא ראית מה שעשיתי לאחיך, ואף על פי שעילוי הוא ושם של חריף ובקי יצא לו בכל הסביבה לא חסתי עליו, ובגלל מעשים מגונים אלה שעשה, הלקיתי אותו בפני כל חבריו. עכשיו יכול אתה לשער בנפשך מה גדול יהיה העונש שתקבל אתה אם כמנהגו תנהג ובדרכיו תלך. זוהי משמעות הכתוב "זכור את אשר עשה ה’ אלקיך למרים" ומה מרים שהייתה אחותם של משה ואהרון והיא עצמה נביאה, קיבלה את עונשה מיד ובפומבי אנו אנשים פשוטים, על אחת כמה וכמה. ("משלי החפץ חיים").
| |
פרשת כי תצא| עניין צער בעלי חיים בתורה! "לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו" (כ"ב, י')
מה טעם איסור החרישה ביחד? ספר החינוך כותב על כך: "מעמי המצווה עניין צער בעלי-חיים, שהוא אסור מן התורה. וידוע, שיש למיני הבהמות ולעופות דאגה גדולה לשכון עם שאינם מינם, וכל שכן לעשות עימהם מלאכה. וכמו שאנו רואים בעינינו באותם שאינם תחת ידינו, כי כל עוף למינו ישכון, וכל הבהמות ושאר המינים גם כן ידבקו לעולם במיניהם, וכל חכם-לב מזה יקח מוסר, שלא למנות שני אנשים כאחד, שיהיו רחוקים זה מזה בטבעם ומשונים בהנהגתם- כמו צדיק ורשע, והנקלה בנכבד, שאם הקפידה התורה על הצער שיש בזה לבעלי-חיים, שאינם בני-שכל, כל שכן בבני-אדם, אשר להם נפש משכלת... האבן-עזרא פרש: "השם חמל על כל מעשיו, כי אין כוח החמור ככוח השור". כלומר, כיוון שהחמור חלש מהשור, במקרה והם יחרשו יחד, ייגרם לו צער מכך שייאלץ להתאמץ יתר על המידה כדי לנסות להשתוות לכוח הטבעי של השור. רבי יוסף קארו מביא הסבר אחר מדוע שלא יחרשו שור וחמור יחדיו. עפ"י הסברו, השור מעלה גרה ולועס את מאכלו ללא הפסק. החמור המסכן שיחרוש יחד איתו, צמוד צמוד אליו, יחשוב ששוב קיפחו אותו, ונתנו לשור אוכל יותר מאשר לו. וזה צער בעלי-חיים, שיש למנעו.
| |
פרשת כי תצא| שלח תשלח! "שלח תשלח את האם והבנים תיקח לך" (כ"ב, ז')
התורה מצרפת נימוק למצוות שילוח הקן: "למען ייטב לך והארכת ימים". במצוות כיבוד אב ואם שבעשרת הדברות, מוזכר אותו הטעם: "כבד את אביך ואת אמך...למען יאריכן ימיך". מזה שאותו הנימוק מופיע הן במצווה קלה כמצוות שילוח הקן והן במצווה חמורה ככיבוד אב ואם, יש ללמוד, שיש לשמור על תרי"ג מצוות, קלה כבחמורה, ואין להבדיל בין אלה הנראות לנו כ"מצוותת קלות", לבין אלה הנראות לנו כ"מצוות חמורות".
| |
פרשת כי תצא| כי יקח איש אישה חדשה לא יצא בצבא
"כי יקח איש אשה חדשה, לא ייצא בצבא..."(כ"ד, ה')
רבי שמשון רפאל הירש אמר בעניין זה: ראה עד כמה מקפידה התורה הקדושה על אושרה של אשה נשואה ועל אי פגיעה בחיי המשפחה, עד כדי שהתורה הקדישה מצווה מיוחדת בה פטרה את החתן מכל חובות היחיד כלפי הציבור והורתה לו: "נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח". וכל כך למה? כי אושרו של עם ושלמותו, תלויים באושר המשפחה ושלמותה.
| |
פרשת כי תצא| זכור את אשר עשה לך עמלק
"זכור את אשר עשה לך עמלק" (כ"ה, י"ז)
מספר מפרשים מבארים את סמיכות עניין השקר בעסקים "אבן שלמה וצדק יהיה לך" למצווה לזכור את אשר עשה עמלק בכך, שאם שיקרת במידות ובמשקלות (רמייה בעסקים), יש לך סיבה טובה להיות מודאג מפני התגרות האויב בך. ב"העמק דבר" כותב הנצי"ב מוואלוז'ין, שבמעשה הרמייה במשקולות, מראה האדם כי אינו מאמין בקב"ה, שקצב לכל ברייה וברייה את מזונה כפי שראוי לה. ומוסיף הנצי"ב, שגם בואו של עמלק להילחם נגד ישראל ברפידים, נגרם עקב הספקנות של יוצאי מצרים בהשגחת הקב"ה עליהם. לכן נסמכו שתי הפרשיות, כדי שנזכור מה ח"ו עלול לקרות לנו אם "נזייף" במידות ומשקלות. רבי שמחה בונים מפשיסחה אמר, שמצוות "זכור" ומצוות מחיית עמלק הסמוכה לה נאמרו בלשון יחיד. מוסר השכל שניתן ללמוד מכך הוא, שבכל דור ודור, עמלק היה יכול לנצח את היחיד מישראל שפרש מהכלל, אך כלל ישראל שהיו מאוחדים- הענן הגן עליהם ועמלק לא יכל להם. דרך זו, מוסיף רבי שמחה בונים מפשיסחה, צריכה לשמש נר לרגלינו: כל זמן שישראל מאוחדים- איש, כולל עמלק, לא יוכל להם.
| |
פרשת כי תצא| ועשית כאשר נדרת "ועשית כאשר נדרת" (כ"ג, כ"ד)
בשעה שאדם נודר לעשות משהו טוב, הוא עושה כן בהתלהבות ובשמחה. אך לא אחת, כאשר הוא נדרש לקיים את נדרו, ההתלהבות כבר פגה, וקיום הנדר נעשה באיטיות תוך כדי הרגשת אילוץ. בא הכתוב ואומר לנו: "ועשית- כאשר נדרת"- קיים את הנדר באותו הלהט שהיה לך עת נדרת את הנדר.
| |
פרשת כי תצא | כי יהיה לאיש בן סורר ומורה
"כי יהיה לאיש בן סורר ומורה" (כ"א, י"ח)
הגמרא במסכת סנהדרין לומדת, "היה אביו רוצה (להביא את בנו לבית דין כדי שיכריז עליו כבן סורר ומורה), ואימו אינה רוצה......אינו נעשה בן סורר ומורה, עד שיהיו שניהם רוצים". מעיר על כך רבי שמשון רפאל הירש, שמפרשת בן סורר ומורה לומדים פרק חשוב בהלכות חינוך: רק בשעה שקולם של האב והאם הוא אחיד, ושניהם נוקטים באותה דרך חינוך, רק אז הם יכולים, במקרה של בן סורר ומורה, לנקות עצמם מאשמה, ולומר כי הם, כהורים, מילאו את חובתם בחינוך ילדם, גם אם זו לא עלתה יפה.
| |
הידעת?!?! 1. יום הפטירה היחיד שמופיע מפורש בתורה = יום פטירתו של אהרן...
2. יום ההולדת הראשון שמוזכר בתורה = יום ההולדת של פרעה...
3. בשנה שבה ברח משה למדיין נפטר אביו עמרם.
4. לאסתר המלכה היה שם נוסף - הדסה.
5.הספר הראשון שנדפס ע"י יהודי היה פירוש רש"י על התורה.
6. רבן יוחנן בן זכאי וגם רבי עקיבא מתו בגיל 120
7. אהרן היה גדול ממשה ב-3 שנים
8. שפרה ופועה - המיילדות העבריות - הן בעצם מריים ויוכבד - אחות משה ואימא של משה.
9. לפרעה היתה בת - וקראו לה בתיה
10. לדן [מהשבטים] היה רק בן אחד - ושמו חושים.
11. בית המקדש הראשון עמד 410 שנים.
12. בית המקדש השני עמד 420 שנים.
13. היו 9 פרות אדומות בלבד - העשירית בביאת משיח צדקנו !!!
14. שליט"א זה ראשי תיבות של: שירבו לו ימים טוביםוארוכים
15. 7 פעמים ב-19 שנה יש שנה מעוברת
16. אף דף גמרא לא מתחיל בדף א'. הכוונה שהדף הראשון בדף הגמרא הוא דף ב'.
17. בכל התורה אין מילה שמסתיימת באות ג' ואחריה מילה שמתחילה באות ט'. [כאילו לרמוז לנו על גט]
18. בגמרא הבבלית יש כ-2000 דפי גמרא
19. התלמוד הירושלמי נחתם ע"י ר' יוחנן בארץ ישראל
20. התלמוד הבבלי נחתם ע"י רב אשי ורבינא בבל
21. 26 דורות עברו מבריאת העולם עד מתן תורה
22. המסכת הקצרה ביותר היא מסכת הוריות [מכילה 13 דפים].
23. המסכת הארוכה ביותר היא מסכת בבא בתרא [מכילה 176 דפים].
24. הפרשה הקצרה ביותר ביא פרשת וילך -> רק 30 פסוקים!
25. הספר הכי קצר בתנ"ך הוא ספר עובדיה. ______________________
למשה רבינו היו 7 שמות !!! חוץ מהשם משה.
1. זה משה וזה השם שניתן לו ע"י בתיה בת פרעה. 2. ירד זה משה ולמה נקרא שמו ירד שירד להם לישראל מן בימיו. 3. גדור שגדר פרצותיהן של ישראל 4. חבר שחיבר את ישראל לאביהן שבשמים 5. סוכו שנעשה להם לישראל כסוכה 6. יקותיאל שקוו ישראל לאל בימיו 7. זנוח שהזניח עונותיהן של ישראל
בגמרא ליד השמות גדור חבר וסוכו מופיעה המילה אבי. דהיינו אבי-גדור, אבי-חבר, אבי-סוכו.
והגמרא אומרת שהסיבה שהוא מוזכר 3 פעמים אבי לפני שמותיו היא:
על שהיה אב בתורה אב בחכמה אב בנביאות.
מקווה שחידשתי
אשריכם !!! [המקור זה גמרא במגילה דף יג. למי שרוצה לעיין בפרשנים]
| |
"והיה אם שכח תשכח את ה' א-לוהיך"
והיה לשון שמחה, "והיה אם תשכח" אם תשכח להיות לשמוח ותהיה חדור בעצבות אז "תשכח את ה' אלוקיך" העצבות תגרום לך שתשכח את ה'. (אדמו"ר ר' ישראל מרוזין)
______________________________________________
חידוש מדהים שזכיתי לקרוא בשם משתמש בשם "ששניאורב" [דבר בשם אומרו]
ידוע ש''עני חשוב כמת'' ולכאורה דבר זה תמוה, שהרי יכול הוא ללכת לחתונות, ולקבל מצרכי מזון מכל מיני עמותות חסד וכו', אז מה הביטוי החריף הזה ''חשוב כמת''? אלא שצריך לפסק את המימרא הזאת בצורה שונה:''עני חשוב - כמת'' היינו שהוא מרגיש חשוב מידי בכדי ללכת לחתונות שלא הוזמן אליהם ולהרשם לעמותות חסד וכו', באמת נחשב כמת.
______________________________________________
מהספר אמרי יחזקאל:
שמתם לב שכשתינוק נולד ידיו קפוצות - כאילו הוא אומר כל העולם יהיה בידי.
אך כשהוא נפטר ידיו פשוטות [פתוחות] - כאילו הוא מראה לכולם ראו, בסוף לא לקחתי מהעולם הזה כלום !!!
| |
עשר תעשר פעם אחת ישב הגאון ר' שמעון שקופ בחברת שני תלמידיו, ר' דוד ליפשיץ ור' לייב מאלין, ושוחחו בדברי תורה.
לאחר שחלפה שעה ארוכה התנצלו השניים בפני ראש הישיבה על כך שגזלו מזמנוהיקר ובוודאי שמחמת הזמן שהקדיש להם, נמנע ממנו להוסיף על חידושיו בתורה. לא ולא, אמר ר' שמעון מייד! ידוע מאמר חז"ל: שדרשו: "עשר תעשר" - עשר בשביל שתתעשר. מאמר זה לא נאמר רק לגבי הממונות, אלא גם לגבי הרוחניות! וכיוון שכך, ראש הישיבה המרביץ תורה לתמידים הוא "מעשר" מזמנו עבורם מברך אותו ה', בעושר רוחני גדול, ומעתה יוכל לחדש חידושי תורה ולהכין שיעורים בזמן קצר יותר!
| |
מוסר - גורלו של עכבר! ! !
מוסר – גורלו של עכבר – בין אדם לחברו
בהקשר של בין אדם לחברו, כמה צריך להיות שותף בטוב וברע עם הזולת וזהו הסיפור:
בכפר אחד חי לו עכבר בחוותו של איכר. יום אחד העכבר הריח ריח ניחוח יוצא ממחילתו ואמר:
"אוי איזה ריח נעים, בטח אשת האיכר הכינה לי מעדנים לאכול"
כשיצא ראה את האיכר מחזיק בידיו מלכודת עכברים גדולה ובתוכה אכן "מעדנים", חזר בבהלה למחילתו ויצא מהצד השני אל מחוץ לבית. רץ בכל החווה וצעק בצעקה גדולה "הצילו, הסוף שלי קרב"
הגיע ללול ושם התרנגולת אמרה לו "אה, סליחה עכבר, עכשיו זוהי שעת מנוחת הצהריים שלי, אם אתה יכול ללכת ולצעוק במקום אחר, אין זה מענייני מה הולך לקרות לך" עצוב, הלך לו העכבר לחפש חבר שיציל אותו במקום אחר.
הגיע לרפת שם הפרה שומעת אותו ואמרה לו "אוי עכבר, מסכן שכמותך, אבל מצטערת יש לי דברים חשובים יותר לחשוב עליהם" ממשיך העכבר לחפש...
מגיע לדיר שם פוגש בכבשה אומרת לו "אוי כמה מפחיד ומלחיץ העניין, אני ממש מרחמת עליך, אבל מה בדיוק אתה מצפה שאני אעשה, עם כל הכבוד, זה ממש לא מענייני ואין אני יכולה לעזור לך" חוזר העכבר עצוב ומדוכה למחילתו
לפתע בלילה נשמעת צעקתה של אשת האיכר,האיכר מגיע ורואה אותה שרועה על הרצפה ותופסת את רגלה. הסתבר שנחש נתפש במלכודת והיא ניסתה לשחרר אותו, מתוך הבהלה הכיש אותה ברגלה.
בבית החולים טיפלו בהכשת הנחש ושחררו אותה הביתה בהוראות החלמה שהיא חייבת לאכול מרק עוף. הגיעו הביתה והאיכר שחט את התרנגולת והכין לה מרק עוף. כשראו שמצבה השתפר רצו לעשות סעודה גדולה לקח האיכר את הכבשה ושחט אותה לארוחה, אחרי כמה ימים התדרדר מצבה והיא נפטרה מן העולם בסעודה שערכו הגיעו המון הכפר ולא היה מספיק בשר לקחו את הפרה ושחטו אותה לסעודה. הנמשל: "כולם חשבו שאין מלכודת העכברים נוגעת להם. אבל בסופו של דבר כולם מתו והעכבר היחיד שנשאר בחיים. כלומר... צרה של אחרים בהחלט נוגעת לנו גם אם זה לא נראה לנו באותו רגע".
| |
התפילה כנשק סודי!
התפילה כנשק סודי
אומרים חכמינו: התפילה דומה לחץ וקשת - כי כשם שאת החץ מושכים חזק יותר כך החץ יעוף רחוק יותר. אותו הענינים יש לנו בתפילה, ככל שהאדם יתרכז יותר בכוונה, וישפיל עצמו יותר לאחור כך תפילתו תרחיק עוף למרחקים, ותגיעו למעלה ותבקע את כל הרקיעים. לכן ראוי לכל אדם להשתדל להתפלל על הכל, כל דבר קטן ובמיוחד להשתדל ,להיזהר בכוונתו, שככל שיתכוון יותר, כך הוא עתיד להשיג "תוצאות" טובות יותר...
-התפלל בכוונה, וראה את כל שערי השמיים נפתחים בפניך-(רבי נחמן מברסלב)
| |
השונה הלכות!
השונה הלכות
יום אחד, בא חבר ילדות של הגאון מוילנא אליו. אותו חבר שאל את הגאון, איך הוא נהפך לגאון, בעוד הוא תלמיד חכם ממוצע ואינו כמו הגאון שהוא גדול הדור. ענה לו הגאון: אתה מכיר את דבר חכמים "אינו דומה השונה 101 פעמים לשונה 100 פעמים" החבר ענה: וודאי שאני מכיר שאל שוב הגאון: אתה מאמין לזה? החבר ענה: וודאי שאני מאמין ענה לו הגאון: יפה מאוד, אני לא רק האמנתי להם, אני גם בדקתי
-התפלל בשמחה, וראה כיצד משאלותיך עולות ישר עד היכל המלך- (רבי נחמן מברסלב)
| |
לדף הבא
דפים:
|