שהשמיים יפתחו או שהאדמה כבר תיקרע!

אין בשביל מה..

אין בשביל מה לחייך,אין בשביל מה לרקוד..

אין בשביל מה לנגן,אין בשביל מה לשמוח..

אין בשביל מה לחיות.

איבדתי אותך,אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי.

אני זקוקה לך,בשבילך חייתי,בשבילך אני קיימת.

את מה שהחזקת אותי פה,מה שעשה לי טוב..

מה שאני יכולתי לעשות לו טוב,מה שידעתי שיהיה איתי תמיד,

שידעתי שאוהב אותי,ומוכן למות בשבילי כמו שאני בשבילך..

מין תחושת ריקנות כזאת שאפילו המוזיקה לא מצליחה למלא..

הדברים שפעם ניראו לי הכי חשובים בעולם,כבר לא מזיזים לי.

אני לא בן אדם כזה,אני בן אדם שמח,בן אדם שרק אימא שלי

והיא הצליחו לגרום לי לבכות..

ועכשיו,הכל ביחד,הכל קורה בבת אחת..

ואני מנסה,אני באמת מנסה לא להיות אחת מהילדות האלא

שאומרות "אני בדיכאון ואני יחתוך וורידים וישתה ויעשה סמים"

ולא יודעת מה,כי תמיד הסתכלתי על האנשים האלא שכל היום עם

פרצוף תשעה באב ולא רציתי להיות לידם כי הם עושים הרגשה רעה

ועכשיו אני הפכתי לאחת כזאת,ואיך לעזעזל יוצאים מההרגשה החרא

הזאת,שלא בא לך יותר לחיות,שאין לך בשביל מה..

שהדברים היחידים שעשו לך טוב עכשיו לא עושים..

ושאין כוח בכלל לקום מהמיתה או לעשות משהו..

הלוואי וידעתי...