.. האם רק פעם הרגשתי ככה?... לא.. האם רק פעם רציתי שזה יפסיק?.. לא..האם רציתי שהסוף יהיה ככה?... גם לא..
נירא לי שלכולם כבר נימאס ליקראו פוסטים על זה שני מתבכיינת על החיים שלי..נכון הם לא הכי אומללים שיש.. אבל להגיע למצב שהיטמותות עצבים.. סימן שהחיים שלי באמת גרועים.. , אז מי שלא רוצה ליקרוא אני לא מחייבת אותך..תיצא .. תמשיך במה שיש לך לעשות..
אני ישבתי וחשבתי על החיים שלי בזמן האחרון ופאק.. חשבתי על מה עברתי ומה שיש לי עכשיו.. ומה אני עושה ומה אני מרגישה.. וזה לא כיף..אני מרגישה שמשו חסר.. ואין לי מילים לתאר מה.. אני מרגישה מוזנחת ואני לא מראה את זה. אני לא יודעת למה.. אני מרגישה עם ערימה של מסכות מעלי.. ואני לא יודעת מה לעשות ואיך לצאת מזה.. ואני לא כותבת כאן כדי שיגידו לי איך לצאת.. אני כותבת כדי לשפוך את הלב.. כדי לדעת שמישהוא מקשיב לי ושאני לא לבד.. כי זה כואב.. להיות לבד.. וכן אני מודה זה הפחד שלי.. אני משוגעת.... אני מרגישה שונה.. ומה שהכי מעצבן.. אני מרגישה שאני מציקה לאנשי אז אני מיתרחקת.. זה מעצבן
אני מרגישה ללא תועלת.. לבד.. למרות שכל הזמן אני שמחה בביצפר וזה..
.. לא ממזמן פגשתי חברים חדשים.. חשבתי יהיה כיף.. וכל זה.. ויהיה טוב ונכיר יותר.. ונדבר וזה.. ושמעתי משו היום.. שעירער בי רגש כזה שהם אפילו לא שואלים לשלומי.. .. זה נישמע כל כך אנוכי.. אבל דברים היתאספו עם הזמן בתוכי והמיקרה הזה כל כך קטן ולא חשוב.. גרם לי שחרר הכל.. והבנתי שאני לא כל כך חשובה בחיים.. ואי אפשר לקבל הכל בחיים.. וצריך להגביל את עצמך לכמה דברים.. אבל זאות לא אני .. אני רוצה חופש. ולהכיר אנשים.. זה מעצבן אותי שני מרגישה ככה. ויש יותר מידי דברים שמעצבנים אותי.. וגם זה מעצבן.. מה אני יכולה לעשות.. לפחות אני יודעת שמישהוא מקשיב ולפעמים אני מרגישה קרציה כל כך.. שבא לי לבכות..כל כך רחוקה מכולם..כל כך ישנה.. ענתיקה כזאות.. שאין לה כח לכלום..לא מרגישה את הנעורים שרציתי להרגיש.. ואפילו עכשיו שאני כותבת פה... יש לי מן כדור של בכי שמת לצאת ממני.. אבל אני לא יכולה.. ההורים בבית .. ואני לא רוצה להראות לה שאני בוכה בגלל שטות זה מה שה יגידו שזה שטות..
בכל זאות רציתי שמישהוא ישמע.. יקרא.. יבין אותי.. מקווה שלפחות מישהוא אחד עשה את זה
.. ותודה למי שעשה עושה ויעשה זאות.. לילה טוב לכולם
באהבה ג'יי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
