I think I'd lost myself in the way to find it
|
| 10/2008
אני לא בטוחה שאני יכולה יותר. אני מתייאשת.
כולכם מדברים על כמה שאני חזקה, על הכוח רצון שלי, על ההצלחה שלי. אני לא יודעת איפה כל אלה. נעלמו. נעלם הכוח רצון, נעלם החוזק, ואיתם גם ההצלחה נעלמה לה.
איפה ההשראה שהייתה לי פעם? איפה המטרה שלי?
כרגע אני מרגישה אבודה בין מספרים ומשקולות.
| |
דאגה, חרדה, כיווצים בבטן.
אני לא יכולה לעצור את ההרגשות האלה. לדעת שאת שם, בשטח האוייב, הרחק ממני. לא עונה להודעות שלי ולא יוצרת קשר. מזה כמה ימים שאת שם, אבל עד היום לא הבנתי את פשר המשמעות של הסכנה השוררת שם. אני דואגת אני מפחדת.
אני מפחדת לאבד אותך. תקראו לי פרנואידית, תקראו לי טיפשה. אבל אני מפחדת, באמת ובתמים מפחדת שקרה לך משהו.
מצחיק לראות איך התפקידים שלנו התחלפו. הלא אני אמורה להחליט יום בהיר אחד, שמחר אני נוסעת לסיני, לשבוע, ככה סתם? הלא את אמורה בתור אימי לשבת בבית ולדאוג? אז לא. עכשיו אני יושבת בבית וחושבת, האם קרה משהו? האם הכול בסדר?
אני מרגישה טיפשה, אבל ככה אני מרגישה.
אני מפחדת.
| |
לנשום את ריח הינקות
לשאוף את ניחוח התמימות.
כ"כ מעורר השראה,
כ"כ מרגש,
כ"כ מעורר פליאה.
לדעת שהיא,
היצור הזעיר,
היפה,
התמים
והחכם הזה,
תהפוך בימים לנערה משובבת לב.
שגם היא תצחק,
שגם היא תדע שמחה ועצב.
שגם היא תדע אהבה.
לא יכולתי לעצור את דמעותי למראה הילדה הזאת.
ששובה את לבי בכל מבט.
צוחקת,
בוכה,
ואוהבת.
כל זה, בעודה בת 10 חודשים.
אני רק יכולה לדמיין, כיצד היא תצחק,
תבכה
ותאהב בעוד כמה שנים.
כולי ציפייה
| |
|