הנה אני כאן

לא זה לא יהיה פוסט חפרני.. כי אין לי יותר מידי מה להוסיף.. קודם כל אני רוצה להגיד תודה שהשנה הזאת נגמרה.. זאת תהיה גם השורה האחרונה.

השנה התחילה נהדר.. חגגנו בצורה מדהימה והכל היה מצויין.. אבל הדברים איתו כבר לא היו משהו.. והחל מהשנה הזוועתית הזו היחסים בינינו נהרסו יותר ויותר.. חבל שגם בימים האחרונים אני נאלצת לחשוב עליו.. 4 חודשים עברו ואני עדיין מרגישה כאילו רק נפרדנו.. מעניין מתי הייתה הפעם הראשונה שהוא בגד בי.. אפילו נשיקה..

הייתי רוצה לשכוח את כ הריבים.. את כל הדמעות.. כנראה אני עדיין אוהבת.. ואני נלחמת בעצמי כדי לשכוח.. או לפחות לא לחשוב.. סוף השנה שעברה עם הבגרויות המזעזעות.. שמחה שזה נגמר סוף סוף.. הקיץ הגרוע בחיי.. באמת.. במבט לאחור לא היה לי גרוע ממנו.. כן הייתי בדיכאון לפני.. ולא אני לא מתארת את סוף הקשר שלי כדכאון.. גם לא אחרי.. אבל היה לי חרא.. פשוט ככה.. האם אפשר היה להגדיר אותי כלא שפוייה? אני מניחה שכן כי בהחלט הייתי צריכה תרופות הרגעה איתו.. אבל לא לקחתי.. עברתי את הכל לבד.. ואני שמחה שזה עבר.. אותו קיץ.. האומץ לזרוק אותו.. ההריון הפתאומי.. חזרה אליו.. הרגשתי שאני בוגדת בעצמי.. אבל אהבתי.. יותר מידי.. 1 בספטמבר.. ההחלטה הסופית להיפרד נתנה לי חיוך לפנים שוב לכמה חודשים.. זה נגמר..

האומנם..?

לא.. הוא עדיין נמצא בלב שלי.. הראש שלי.. ממשיך את הסבל שלי..

לשנה החדשה אני מאחלת לעצמי לא לחשוב עליו.. להתאהב מחדש כי כנראה עם הנוכחי זה לא יקרה.. מה הטעם בחבר שרק מוצא חן בעיניי.. או שאולי אני סתם מעוורת בגלל אותו אקס מיתולוגי?

בשורה התחתונה.. אני שמחה ש2008 נגמרה.

שנה טובה לכולם..

כל כך מזכיר לי את עצמי רוב הפעמים.. סוג שיער מאוד דומה....

הוא נטש אותי..

הרבה לפני שאני נטשתי אותו..

זה היה מושלם פעם.. ואז הכל היה חייב להידפק ככה.. יכולתי להישתגע.. יכולתי ללכת לאיבוד אבל זה לא קרה.. כי אהבתי.. תמיד היה לי המשפט "הכל יהיה בסדר.. הוא יחזור לעצמו". והוא רק הכאיב לי יותר ויותר כל פעם.. גם פיזית..

למה?

לא עשיתי לו שום דבר רע!

ועדיין.. הוא כבר לא היה שם בשבילי. כבר לא היה לו כח להישאר איתי זמן מיותר בסוף היום או משהו.. הרי הוא העדיף ללכת אליה.. לדפוק אותה שוב.. להרגיש כמה הוא גבר.. בן זונה...ואני שתקתי.. במשך שמונה חודשים שתקתי בידיעה שהוא נפגש איתה.. "אנחנו רק ידידים" הוא היה אומר לי, "את לא בוטחת בי?!" הוא היה כועס עליי.. לא בטחתי בו.. אבל גם לא חשבתי שזה הגיע כזה רחוק. ואיתי? איתי היו רק ריבים.. כמה שהוא ידע להוציא אותי מדעתי.. לא בצורה הטובה.. באברבנאל היו מקבלים אותי בשמחה אם היו רואים אותי במצבים שהוא היה מכניס אותי. ולא לא הדרדרתי.. לא נגעתי בסיגריה.. על כמה וכמה לא נגעתי בדברים אחרים.. לא שגם היה לי מהיכן להשיג.. לא השתכרתי ולא פגעתי בעצמי.. רק התייסרתי כמעט כל לילה במחשבות עליו. חשבתי שאני חזקה.. שאני לא אשבר.. אבל הוא פשוט רוקן אותי לאט לאט מכל מה שהיה לי.. גם מהדמעות.. "את מטומטמת", "את משוגעת" היו מילים ששמעתי יותר מידי..

לא יכולתי לסבול את זה יותר וביקשתי להיפרד.. והוא אמר שהוא ממש אוהב אותי ושאני היחידה שלו ושהוא ישתפר בשבילי.. זה קרה בדיוק לשבוע ואז שוב הפסיקו הטלפונים והיחס המתוק.. היחס שהייתי רגילה אליו כשנה עד שהכל התחיל.

נפרדנו בסוף.. ובום! אני בהריון..

זה היה הקיץ הזוועתי ביותר שהיה לי בחיים.. חודש של היטלטלות בבית החולים לצורך הפלה. חזרתי אליו.. שוב כי הוא הרי אוהב.. אבל גם הריבים חזרו אחרי כשבועיים.. נפרדתי ממנו שבוע לפני הפגישה האחרונה שלי בבית החולים.

ואז העולם התבהר לפתע.. חזרתי לחייך המון ולדבר עם אנשים.. דבר שלא הייתי עושה בגללו.. הכרתי בחור חדש שבאמת נחמד לי איתו..

אבל..

הוא עדיין נמצא במחשבותיי.. כל יום..

דיברתי עם אדם שלא ראיתי חודשים ספורים.. השיחה הייתה קשה.. הוא סיפר לי הכל עליו.. זה שבר אותי לגמרי.. הוא סיפר לי כמה שהוא היה משקר לי.. וכמה רחוק הגיעו יחסיהם עם השרמוטה ההיא שאגב יש לה חבר.. לא ידעתי על כל זה.. חשבתי שהוא יוצא איתה עם עוד אנשים.. ומסתבר שהוא היה רץ אליה הבייתה בכל הזדמנות.. זה מסביר את "אני עייף אני לא רוצה לבוא אלייך". ואני הייתי יושבת בבית.. לבד.. גם ימי שישי והוא היה יוצא מלא.. רק לא איתי..

עד עכשיו זה כואב לי.. בטרוף כואב.. לא שכחתי.. למרות שכבר עברו 4 חודשים..

יותר מידי דמעות נאלצתי לשפוך.. לבד אי שם בחדר.. כך שאף אחד לא ידע..

יכולתי להישתגע.. יכולתי לפגוע בעצמי..

אבל זה לא קרה..

היום.. בדיוק היום.. שנתים מאז שנהיינו יחד..