כינוי:
Muse. בת: 35
מצב רוח כרגע: 
RSS: לקטעים
לתגובות
<<
יולי 2009
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2009
A moment of clarity אז אני קצת הולכת לאיבוד, ובאמת שלאחרונה אני מרגישה את האחיזה משתחררת, לא טוב,בכלל לא טוב. אז אני קצת משתגעת, והמון כואב לי. לא יודעת. אולי זה אתה, אולי זאת אני ואלי זאת סתם הסביבה. העיניין הוא שאני לא בנויה לזה, ובגלל, בקיץ יותר רע, כי חם ואני משתזפת(למרות שזה נורא יפה לי) ורואים את כל הצלקות שלי,קצת יותר ברור, ואז אני מרגישה פסיכית. בכלל, אולי החום מעורר בי את החשק, אני פשוט כנראה בן אדם של חורף. הייתי רוצה לדבר איתך, ולספר לך שאני הולכת לאיבוד, לא בגללך, לא נראלי, אולי אתה התחלת את זה בעצם,לא יודעת, שורה תחתונה היא שאני הולכת לאיבוד, למרות כל תהליך "get a life" שלי, שהולך לדעתי דיי טוב,כי עובדה,רזיתי, ועובדה, חיי לא סובבים את המיטה ושינה. הייתי רוצה להצביע על נקודה, על משהו ספציפי, ולעקור אותה מהמקום, לנשוך אותה החוצה, ויכול להיות שאין בכלל נקודה, שזאת סתם אני הדפוקה,כרגיל, שעושה מהכל עיוות. בכל מקרה, לא נראה לי שבכלל אכפת למישהו, אפילו שהם עושים שכן, אני חושבת שבסוף אנחנו לבד בעולם הזה, לטפל בעצמנו והאישיוז שלנו ובעצם, לא לסמוך על אף אחד כי כולם פשוט,זין.
וכל החרטא של אני שם בשבילך, וכל החרטא של אני מקשיב לך, נו מילא כולם מתים לבד בסוף.
| |
|