Pull Me Into Your Perfect Circle
"עדיין אני מתגורר עמוק בתוך גן העדן הנבחר שלי גן עדן שבו צבעי השמיים כצבע להבות הגיהנום ובכל זאת גן עדן." |
 כינוי:
Muse. בת: 35
מצב רוח כרגע: 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 2/2010
C'est la vie.
כשמישהו מת לידך זאת תחושה מוזרה, לגעת בו ולנסות להעיר אותו, לבדוק שהוא נושם.
להרגיש שהגוף שלו קשה,הוא לא זז והוא לא נושם.
לחשוב שלפני כמה שעות הלכנו לישון ומי חשב שאלו הם השעות האחרונות שלי איתך.
ועכשיו הכל מרגיש מוזר, ללכת לשירותים, לאכול, לשבת בחדר. למי אני אחזור הביתה עכשיו? מי יחכה לי בכניסה לבית אחרי יום ארוך,אחרי שלא הייתי כמה ימים בבית.
עם מי אני אלך לישון בלילה מכורבלת,שתחמם אותי כשיהיה לי קר?
השארת אותנו לבד. מהר מידי ולא צפוי.
שמנו לידך את הלב שלך הדבר שהכי אהבתך, איפה שלא תהיה שלא תתגעגע אלינו, שיהיה לך עם מה לשחק,שלא תשתעמם. אני יודעת שאתה במקום טוב יותר עכשיו,אין לך דאגות על הלב.המבט שהיה לך בעיניים היה רגוע, זכית בשלווה.
ואנחנו נשאר פה,נתגעגע, נזכר בך, נראה תמונה שלך על המחשב..או התמונה שלך שתלויה לי במשרד..
ואני מבטיחה לא לבכות יותר כי אני יודעת שזה העציב אותך ובמילא אין לי יותר למי לבכות.
אז זה הזמן להתבגר.להבין שלהכל יש סוף.
שהחיים האלה לא צפויים. בסופו של דבר אנחנו לבד לא משנה כמה מוקפים נהיה.
Rest in peace my dear.. 02.02.10..
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
