Pull Me Into Your Perfect Circle
"עדיין אני מתגורר עמוק בתוך גן העדן הנבחר שלי גן עדן שבו צבעי השמיים כצבע להבות הגיהנום ובכל זאת גן עדן." |
 כינוי:
Muse. בת: 35
מצב רוח כרגע: 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2009
Fed up.
ובימים שמטוסי F16 ו15 טסים מעל ראשי ואוניות טעונות בטילים ונשק כבד חונות בנמל לידי אין פלא שאני חולמת על מלחמות.
וזכרונות מהעבר, מימים שאסור היה לצאת מהבית כי היה מסוכן, ימים ש2 דק' היו שוות ערך להצלת החיים שלך. מכאן לאן?
היא אומרת לי שאנחנו צריכות לעבוד על העיניין של ההרס העצמי הזה, לקחת אותו לכיוון אחר של שיפור עצמי,
מצד שני היא בכלל לא עוזרת לי, ובאלי לברוח גם מזה אבל אני יודעת שאני אצטער וברגע שאני באמת אצטרך היא לא תהיה, הגיע הזמן להתמודד ולהבין.
ופתאום אתה אומר לי שאתה אוהב אותי ואוסף אותי לבין הידיים שלך, חוזר על זה..אוהב אותך..
אולי כבר התרגלתי, מן נוחיות,הרגל,לא אהבה. אין לי תשובה, אולי כשכבר ימאס לי ממך והמצב הזה שלנו אני אבין אם זאת הייתה עדיין סוג של אהבה או שזה נהפך לנוחיות.
ושלא תבינו לא נכון, כי טוב לי, מרגיש לי תקופה יפה באויר, כמה שלבד ככה אולי אני יותר שלמה, יותר רגועה.
איזה טיפוס מתבודד אני. ואני אוהבת את החורף ושמחשיך מוקדם, לחזור בערב הביתה והכל אורות בחוץ, וחיפה בלילה מדהימה והאורות של העיר ת"א מגבוה מעבירים בי צמרמורת, ובין לבין יש בי שלווה.
-
It's you, so fashioned and programmed by the construct of patriarchal society that you no longer know what's best for yourself.
אז קצת נמאס לי,אז מה,גם לי מותר.
| |
אילו הייתי שפויה
אם הייתי שפויה הכל היה יפה יותר, הייתי יודעת מה לעשות עכשיו, הייתי חזקה והייתי עומדת על שלי,
הייתה לי אהבה ולא רק סקס.
ואם הייתי שפויה אז לא הייתי במצב שאני בו עכשיו, לא שוקעת אלה זורמת עם השאר, לא הייתי צריכה להרוס את הכל ולבנות מחדש,
לא היה כל הקטע של הכאב הפיזי-נפשי התמידי שאני צריכה.
לא היו קושרים אותי לכיסא.
ואם הייתי שפויה אז הייתי יודעת שאני בכלל לא 'וואו' ולא שיא השנינות ולא הייתי מחפשת את המקום שלי בעולם,
אולי הייתי קצת כמו כולם.
אם הייתי שפויה הייתי רואה בהיגיון את המעוות, בוחרת את הבחירה הנכונה ועושה את הצעד הטוב ביותר שלי, לא מסתובבת עם המבט החלול שלי.
אם הייתי שפויה הייתי מבינה שאני מיוחדת ואני ראויה להערכה ומגיע לי יותר, מגיע לי יותר ממך.
כולם אומרים שזה נורא יפה וזה נורא מיוחד להיות חריג, שזה שונה מהנורמה, האתגר שמעניין, האמת שמאחורי מסכת חוסר ההיגיון ולמה אני לא רואה את זה?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
