Pull Me Into Your Perfect Circle
"עדיין אני מתגורר עמוק בתוך גן העדן הנבחר שלי גן עדן שבו צבעי השמיים כצבע להבות הגיהנום ובכל זאת גן עדן." |
 כינוי:
Muse. בת: 35
מצב רוח כרגע: 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2010
2 ליטר חלב.
אומרים שכגודל הצפייה כגודל האכזבה, אז למדתי לא לצפות. איזה נורא זה שכבר שום דבר לא מפתיע אותי, כל האנשים שהכרתי, שנים על גבי שנים, פתאום כולם חדשים בעיניי, מהחברים הכי קרובים אפשר להתאכזב הכי הרבה, זה נשמע לי כמו תלונות של ילדה בת 16 כשאני כבר חצי דרך ל21 (וואו 21..זה לא הגיל של החיים הבאמת אמיתיים?)
בקיצור, שום דבר כבר לא מפתיע אותי, והאמת כל הדברים שקרו לי בחודש האחרון- בשבוע האחרון משעשעים אותי בצורה נורא אירונית, ויותר מתמיד אני מבינה שכן, בסופו של יום אתה לבד במיטה מתכרבל ומחבק את השמיכה כשאנשים אקראיים שולחים לך סמסים מוזרים ואני רק צוחקת לי בשקט.
וכל מה שבא לי לעשות זה לשכב על הדשא כשהרוח מלטפת את פניי עם סיגריה ובירה קרה ביד, והאייפוד הנאמן שלי(הוא באמת נאמן) מנגן לי מוזיקה משובחת.. צ'יל אווט כזה,
כי זה מה שתאכלס אני הכי צריכה, מנוחה, לברוח מכאן רחוק, לשכוח אותו, לאוורר את החנוק שנוצר לי בראש ובלב.
ולהשתחרר. בהחלט להשתחרר. ולעשות עוד קעקוע.אבל זה פרט שולי ולא מעניין לפוסט הנ"ל.
והחיים מצחיקים! בחיי.. ואנשים מפתיעים והכל כבר הזוי ולא מובן לי ורק אני נשארתי פה לבד בודדה במערכה מנסה למצוא מחדש את המקום שלי.
ובכל זאת אני מחייכת, לא בוכים על חלב שנשפך, או בירה.. :)
פיס.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
