Pull Me Into Your Perfect Circle
"עדיין אני מתגורר עמוק בתוך גן העדן הנבחר שלי גן עדן שבו צבעי השמיים כצבע להבות הגיהנום ובכל זאת גן עדן." |
 כינוי:
Muse. בת: 35
מצב רוח כרגע: 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 9/2009
Forget about your house of cards.
וכשאני נוגעת בו אני נזכרת בך. יכול להיות שהוא מה שאני מחפשת, הרוגע והשלווה, היציבות שאני צריכה מאז שאבדתי אותך.
איך שהפלת אותי למטה, אם היה לך מושג, מעניין אם היית מצטער, מעניין אם אתה מצטער.
מעניין אם הפלתי אותך למטה.
ואיכשהו זה לא זה, כמה שארצה זה פשוט לא אתה, כנראה אני לא באמת מחפשת שקט אלא אתגר, תמיד אמרתי שאתה אתגר, תמיד הינו אתגר. ואיך לא, שני פסיכים בחדר אחד, מאבקי אגו ורוע לב.
ורגעים של נחמה. רגעים של אהבה.
אין פלא שלא עשינו טוב אחד לשני. כנראה שהזמן יעשה את שלו ואני אשאר עוד קצת עם השברים שהשארת מאחורה.
אולי קצת יותר מידי דרמטי, כמו תמיד, אבל זאת התחושה, וזה הכאב.
וכשאני נוגעת בו הדמעות עולות לי לעיניים, אני חושבת עליך ואני רק מחפשת איך לברוח.
ולהחזיק חזק ולא ללכת לאיבוד,לא להשבר ולא ליפול, ועוד ועוד ועוד עד שאין כבר מקום, ניפול במיטה ונתחבא שם, נעלים מחשבות,נעצור את הדמעות, מספיק כבר לבכות, נחזור על מנטרות, איך איך אבדתי את השלווה בגללך? ואיך שאנשים מאכזבים כל פעם מחדש.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
