חזרתי שוב...
בתקווה שהפעם לזמן יותר ארוך, ולכתיבה פוריה יותר.
תודה שבאתם, תרגישו נוח.
כנקודת התחלה בחרתי להתייחס לשעורי הבית שלה.
נקודות החירות/אי החירות שלי.
החירות שלי מתקשרת למקומות גבוהים.
כילדת עמק, שגדלה בין הרים מחבקים ומערסלים, העליה למקום גבוה, נותנת תחושת חופש ושחרור מיוחדת. והגובה לא באמת משנה.
זה יכול להיות הר האולימפוס ביוון, ג'בל מוסא באיזור ההר הגבוה בסיני, המצוק מעל מכתש רמון או אפילו מגדל המים בקיבוץ והתצפית בגובה פני הים על הכינרת. העיקר שיש גובה. ואז אני בד"כ מסתכלת למטה, מתנתקת לרגע מהסובב אותי, נושמת עמוק, עוצמת עיניים ומדמיינת שאני יכולה לעוף...
(ולפעמים אפילו קופצת באוויר כמה שניות, תלוי כמה בטוח אני מרגישה)
העוצמה של הגובה, הרוח, הניתוק מהאדמה היומיומית, מאפשרים לי ראיה בהירה יותר ונקיה יותר. ושאני חוזרת למטה הנשימה קלה ואני מחייכת.
אי החירות שלי נמצאת במקומות בהם אני מנסה להוכיח, לרצות, להיות "נורמלית". אפילו כאן, עכשיו שאני כותבת, ההיסוסים של "מה יגידו" עוצרים את החופש הפנימי שלי.
אני מתחילה כאן (שוב, כאמור) תהליך. מסע. דרך.
לא תמיד יהיה לי משהו ייחודי להגיד, אבל תמיד זה יהיה שלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
