מאחורי הצלילים

יום רביעי, שבוע שעבר, הסתפרתי.

קארה מדורג ממש קצר, בקושי נוגע בכתפיים.

לא הסתפרתי ממש כבר 3 שנים, אורך (א ליתר דיוק אי-אורך) כזה לא היה לי כבר 6 שנים.

יש משהו מאוד חשוף באורך כזה קצר. פתאום אין לי את מסך השיער הקבוע להסתתר מאחוריו.

הוא מאוד אהב את השיער הארוך שלי. בפעם הראשונה שהסתפרתי (סידור קצוות) הוא עמד מעל הספר וכמעט מדד עם סרגל כמה סנטימטר יורדים.

היה ברור לשנינו שאני לא מסתפרת אף פעם, עד שהשיער יגיע לי לברכיים או משהו.

והוא היה האדם הראשון שראה אותי חצי שעה אחרי התספורת... (קארמה, אה)

אני כבר לא הוא.

ככה זה היה:

התמונות באדיבות יונת הסלע המקסימה. פוסט על הסדנא בהקדם.