מאחורי הצלילים

אפיתי פשטידה!

זה נשמע קטן, חסר משמעות כמעט, ובכל זאת, כל כך נהניתי!

קצצתי, גיררתי, טיגנתי, ערבבתי, תבלנתי, טעמתי, שימנתי, השגחתי

המטבח הקטן והנפלא שלי עם משטח העבודה האינסופי, שרק אתמול צוחצח עד ברק (במסגרת הניקיון השבועי), לא נראה כל כך מאושר כבר הרבה זמן.

הכיריים המבוישות, והתנור הנכלם, שתקופה כה ארוכה רק הפשירו טבעולים או מקסימום טיגנו חביתה, התמתחו ופעלו במרץ.

וברקע אהוד בנאי, אריק איינשטיין, חווהל'ה, יודית - אהובים וטובים כתמיד.

אני אוהבת לבשל, מאוד, ועושה את זה ממש לא רע, טוב אפילו, אם יורשה לי (ובוודאי שיורשה, בלוג שלי או לא?)

אבל לא כיף לבשל לעצמי. לא כיף לאכול אח"כ לבד, שאין עם מי להשוות חווית טעמים, שאין את מי להפתיע (שאין מי שישטוף כלים...)

והיום היה טריגר (ארוחת שבועות משותפת בעבודה מחר), וכל כך התחשק לי!

והדירה מריחה כמו בית. נינוחה ורגועה.

באופן מפתיע, למרות הסופ"ש המעט מטלטל, גם אני ככה. אופטימית.

רק שימשיך.