מאחורי הצלילים

יותר מחצי בקבוק יין

צ'ייסר ויסקי

סיגריה וחצי (?)

ג'וינט

אנשים טובים, אווירה נוחה, מקום סימפטי

שיכורה/מסטולה/מרחפת/נינוחה.

בדרך הביתה הגיעו הדמעות. על ספסל בחוץ. חמות, זורמות. לא זוכרת לגמרי מה ולמה.

ואח"כ בחילה, ולמרות שלא רציתי, זה יצא. על הרצפה בחדר (וגם קצת על הסדין)

ונשמה טובה, שליטפה את הגב תוך כדי, והביאה מים, והרגיעה, ושטפה את הרצפה, והדליקה נר, וניחמה, וחיבקה, ושכנעה להיכנס להתקלח, וכיסתה.

(את המצעים הצלחתי להחליף בעצמי....)

ובבוקר ירדה לקנות מים ואקמול.

יש אנשים טובים בעולם הזה.

לא תמיד אני מעריכה את היכולות של הסובבים אותי לקבל אותי, להכיל אותי. אולי בגלל זה התאמצתי (ועדיין) להיות חזקה כל כך.

הפעם ידעתי שיש לי על מי להישען, וקיבלתי הוכחה מוצקה וחד משמעית לעניין. זכיתי.

ואיך עכשיו?

שקט. מהורהר. תוהה.

"לקחת פסק זמן ולא לחשוב,

לשבת מול הים ולא לדאוג

לתת לראש לנוח מהפיצוצים

לתת ללב לנוח מהלחצים

אני יודע שזה לא הזמן

בעצם גם אני עוד לא מוכן

אבל הנשמה רוצה קצת מנוחה,

לתפוס אוויר בשביל לחזור לעבודה

אולי זה רק משבר קטן וזה חולף,

אולי אני פשוט נהייתי קצת עייף"