מאחורי הצלילים

ואני?

מינוס בבנק, חוב (ענק) להורים, חוב לאקס (שלא ממש מתחשב בזה שאני מרוויחה חצי משכורת ממנו), חוב לבנק, חוב לויזה, סמסטר לימודים שהלך לעזאזל, ומתי אני אסיים את התואר הזה, זה בכלל התואר שמתאים לי?, אולי לעבור לקמפוס אחר? אבל עוברים משרדים בעבודה, אז אולי לא? ותהיה מלחמה? ויהיו לי מילואים שוב? אמאל'ה, סודות, כמה סודות שאני שומרת פתאום, מידור, מי שמע על המילה הזאת קודם בכלל? עכשיו צריך לזכור מה סיפרתי להיא ומה סיפרתי להוא, ואיך זה לא יגיע אליו, ועם מי אפשר לדבר ועם מי לא, וכבר שלוש שנים לא הייתי בחופש שהיה יותר ארוך מסופ"ש, כבר כמעט 4 שנים שלא יצאתי את גבולות המדינה, ופאק עד ספטמבר יש עוד המון זמן, וסקס, המון סקס, זה טוב? זה רע?, ואנשים מתעקשים להגדיר אותי, להכניס אותי למשבצות, ולא מתאים לי, ולאמא גילו פתאום גידול סרטני בעור, לא צריך לדאוג ממנו, אבל איך אפשר שלא?  ואני מתגעגעת, ואני רוצה לבשל למישהו/י/הם ארוחת ערב ביום שישי, ושתי חתונות עוד שבועיים, אני רוצה ללכת אבל ראבק המחיר הכספי של זה...(וברור שאני אלך בסוף) ואני הולכת לבד, באסה. ולמה אני לא מצליחה לנתק אותו, למה לקח לי 4 חודשים לחסום אותו במסנג'ר, באמת אהבתי אותו? הוא באמת אהב אותי? למה אני מתעקשת לשמר את הנוכחות שלו אצלי? למה אני ממשיכה לראות את העיניים שלו במראה? למה אני לא מרגישה כלום? או שאני מרגישה ומפחדת? למה אני פוגעת באנשים? למה אני משחקת את אותה דרמה אובר אנד אובר? ולמה לעזאזל אני ממשיכה לקחת אחריות על הרגשות של כל העולם? ולמה אני מזניחה את עצמי? מוצרי חלב, למרות שאסור, לא הולכת לחדר כושר, מתעלמת מהפסנתר שעומד בפינת החדר כבר 3 חודשים, עוד שבועיים נגמרות החזרות של המקהלה, יוצאים לחופשת קיץ, מה אני אעשה בלי זה? ואיך עוד לא הייתי בים הקיץ? ומתי כבר יתקנו לי את המזגן? ואני צריכה וילונות, ואני צריכה לתלות תמונות, הבכי שלי מול הקירות הלבנים מעולם לא נשמע בודד יותר, ולהביא בגדים לתופרת ונעליים לסנדלר, ואני לא רואה את המשפחה שלי מספיק, והעליתי שני קילו, וחוסר של שעות שינה, אבל גם שאני ישנה לבד אני לא ישנה טוב, חלומות לא ברורים, יקיצות פתאומיות, ולבד, לבד, לבד....

קודם כל שיהיה ברור: אני בסדר. באמת.

ביום שני בבוקר קמתי עם גב תפוס. מאוד. שרירי הגב שלי תפוסים באופן די תמידי, אבל זאת כבר היתה רמה אחרת לגמרי. לא יכולתי לסובב את הצואר לשום כיוון, כל תנועה לוותה בכאבים מפלחים.

בגלל טיפול S.O.S (שיאצו ודיקור) הייתי צריכה לדחות את הפגישה השבועית אצל הפסיכו'. שהיא שמעה למה היא שאלה "מה את סוחבת על הגב?".

והיום, אחרי טיפול השלמה, אמר המטפל שבעיקר מה שצריך לעשות עכשיו זה להניע את מה שתקוע לי בתוך הגוף.

אז זה כל מה שזה, הנעה. או לפחות התחלה שלה.

גם מה שקרה ביום שבת היה חלק מזה.

אני לומדת לשחרר, להרפות, הגוף שלי פשוט החליט להאיץ את התהליך....