מאחורי הצלילים

ערה לפתע. בוהה בהשתקפות החלון. העיניים עוד מנסות לתפוס דימוי ברור. ניסיון נואל שנועד לכישלון מראש.

חלמת.

רצף של דמויות מטושטשות עוד מרקד בנבכי הזיכרון, פגישות לא ברורות. תשוקה חסרת פנים.

הגוף מכורבל עדיין סביב עצמו. מצונף כדי לפנות מקום.

ההתנצלות שמוכנה כבר על השפתיים משתתקת.

זרוע דקה מגששת לעבר צידה הריק של המיטה.

עוד לא התרגלת לישון לבד?