מאחורי הצלילים

שא את עיניך מעלה,
שמע איך לוחש הרוח הלילה,
שים את ידך ביד הענן
ובקש חלום קטן.

זרוק עוד כוכב לרשת,
בוא רגע אל מעבר לקשת
תן את קולך בזמר ישן
ובקש חלום קטן.

על כתף ענן עם הרוח,
על מים טובים,
אל לב האגם הזרוע
אור כוכבים.

אל תחכה בשער
עד שתקום איילת השחר,
עד סוף הדרך, עד כלות הזמן,
שמור לך חלום קטן.

(גס קאן / ווילבור שוואנדט ופאביאן אנדרה / גירסה עברית: אהוד מנור)

קיבלתי שיעורי בית. להזמין חלומות.

לחפש בין סלעי התת מודע שלי את ניצוצות התקוות. להפוך אותם ולחשוף את החומר המהבהב, הלח עדיין. זה שעוד לא התייבש בשמש האכזבות והציניות.

לחזור אחורה, לילדה פעורת העיניים שהייתה יושבת בשורה הראשונה בכל מקום, תולה מבט משתאה ב"גדולים" וחולמת על ריקוד עם ציפורים, על נגינה עם הרוח.

גדלתי מהר מדי. אולי הגיע הזמן להכיר בכך. להרשות לעצמי ליפול בצעדי תינוק מהוססים, להודות שאני לא יודעת, לחלום. אולי משם גם יגיע האומץ להעז.