מאחורי הצלילים

בלי חרטות, בלי מסכות.

בגעגוע פשוט.

עם הכאב ועם פצעי הלב הפתוחים,

ושלווה.

ניגבתי את דמעתך הנדירה,

ולמרות שלא שאלתי,

ידעתי.

גם היא סוג של תשובה.

אני מנסה לא לחפור מתחת לשקט שיושב עלי מאתמול בבוקר.

מתמקמת בו בעדינות, שלא יבהל ויברח.

גם אם זאת רק עין הסערה,

גם אם הוא ייגמר עוד שעתיים. גם אם הוא ישאר לעולם.

עכשיו לנשום.

פנימה והחוצה.