מאחורי הצלילים

למרות שהבוקר לא חיפשתי חולצה לבנה בארון. (הרגל שנשאר גם שנים אחרי)

ולמרות שלא היה תיק לסדר,

ולא קניתי יומן חדש,

או מדבקות.

ואין שום חברויות ישנות לחדש,

ואין אף עיפרון שצריך לחדד.

עדיין מסביב באוויר, יש ריח אחר.

מעין תקווה מהוססת,

התחלה של התחלה.

סופרת ימים. כבר מפחדת שאני מצפה ליותר מדי, שאני בונה מגדלים גבוהים, שאני אתאכזב. אבל כבר לא יכולה לחכות... שבוע הבא חופש, שבוע שלם של מרחק, של פוטנציאל לשקט.

שבוע שלא היה לי כבר 4 שנים.

רק לשמור את הראש מעל המים, לעבוד על אוטומט ולעשות פאסט פורוורד על הימים עד שבת...