מאחורי הצלילים

פסיעותיה מהירות, עוקבות אחר עקבות הרגלים המוטמעות בבטון המדרכה, האוויר הקר חודר אל בין השכמות, כמו מבטי הזוגות החולפים מול פניה.

היא מסתגרת בתוך מסך שיערה, חולפת הישר בין הצלילים הנישאים אל תוך אוזניה. צועדת קדימה, מהדהדת מילים ישנות.

בפני הילדים היושבים על הספסל ומריעים לגרר המהבהב היא מזהה את ריח השאיפות הכמוסות.

אולי בכל זאת צריך סיגריה וכלבה.

מחווה קטנה לנוכח הפרידה ממילים קטנות, ומנביחות רחוקות.