מאחורי הצלילים

לא ראיתי אותך כבר די הרבה זמן, גם לא שמעתי ממך.

לפעמים רק בגלי רדיו קטועים, קלטתי את דמותך.

סימנת שעכשיו טוב, אמרת שעכשיו מוצלח

אבל היה רעד באוויר, משהו בכל זאת ברח.

זה כבר לא קשור אלי, אמרתי לעצמי

אין בי דבר לתת לך, וזה גם לא ענייני

אבל קשה להתעלם מהדהוד של כאב,

בייחוד שלך, הרי פעם נכנסת לי ללב

ואני תוהה לפעמים, אם יכולתי לסיים את זה אחרת

אולי אם הייתי מתעקשת להישאר, ומדברת

אולי אם הייתי שואלת בזמן, אם זה בכלל נכון

אולי אם באותו ערב, הייתי הולכת מוקדם לישון

אבל אז אני חושבת, כמה קשה זה היה יכול להיות

לשמוע את דבריך, להתעלם מהטעויות

להיאחז במוכר, לכסות את העיניים

להתעלם מעצמי, לאטום את האוזניים.

ורציתי רק להגיד לסיום,

האושר שלי לא גוזל ממך כלום.