היה כאן בלון
להתעורר ללימודים ב-6:30 ולהחליט שמבריזים,
להיות שיכורה קלות כבר ב-15:00,
טלפון מסורתי של האחיינית, שהשנה הצטרף אליה גם האחיין בצווחות ואיחולים.
נהג מונית שמודיע לי ש"את יפה יותר משירז טל, שהייתה איתי היום בנהיגה מונעת"
חיבוקים ונשיקות בלי סוף.
חברים נאספים והצטלבויות הורסות קורעות מצחוק (גיל 14!!!)
צ'ייסרים בלי חשבון,
עוגה על הבאר,
טוסט וקפה ב-3 בבוקר,
שלושה ספרים חדשים,
ועוד 400 ₪ לספרים חדשים אחרים שינוצלו בקרוב.
כזה חדש, כסוף, מבריק ומהמם לגמרי
ואהבה שממלאת לי כל חלל פנוי בלב, כזאת שלא משאירה מקום לגעגועים, כזאת שמערסלת תוך כדי שינה, מלטפת אותי בעדינות מטריפה ומיישרת כל קמט בעור.
תודה לך אהובה שלי, על יומולדת הכי שמח שאפשר.
ליד המחשב בעבודה, יש לי את העציץ ששלחת לי שנה שעברה. לאקי במבוק, שנועד להביא לי שפע והרמוניה במקום העבודה החדש, אליו עברתי בדיוק לפני שנה, 4 ימים לפני היומולדת.
הוא צמח מאז, כבר אין ענף שאין עליו עלים.
והוא ירוק, וגבוה, ומלא בשורשים מסובכים.
והוא הביא לי.
שפע של אהבה, אבל לא את שלך
והרמוניה מופלאה, שאני שרה בלעדיך
והמון מזל – שהצלחתי לקום וללכת. שמצאתי אותה. שמצאתי את עצמי.
עם הצמיד שלך, כבר לא הלכתי שבוע.
פרק היד שלי חשוף, ומבחירה. אין לו נגיעה יותר אליך, אין בו יותר משמעות עבורך.
אני מתקרבת למועדי הסיכומים שלנו, לפני שנה אמרתי לך שאני לא רוצה להיפרד לפני היומולדת, כי אני לא רוצה שיהיה עצוב, אז משכנו את זה עוד חודשיים וקצת.
עוד מעט שנה. ואפילו מזל טוב לא יכולת להגיד לי שנפגשנו.
עצוב? אולי. מכאיב? קצת.
אבל בעיקר מנותק. שלום.
אני בת 26, לא עגול, לא גדול.
אז שיהיה במזל!
| 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
